תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ד הלכה ו

משנה: דיני ממונות גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה. ודיני נפשות גומרין בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה. לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב: הלכה: דיני ממונות גומרין בו ביום כול׳. תני. העד אין מלמד לא זכות ולא חובה. מנלן. שנאמר ועד לא יענה בנפש למות. ומניין שאף הוא אין מלמד לא זכות ולא חובה. תלמוד לומר והוא לא יענה בנפש למות. ריש לקיש אמר. פעמים שאדם רואה את עצמו מזדמם ומפליג דבריו שלא ימות. ומניין שצריכין שני ימים סמוכין זה לזה. רבי חזקיה רבי אחי בשם רבי אבהו. אסור לדון דיני ממונות בערב שבת. והדא מתניתא פליגא. לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב. דיני נפשות. הא דיני ממונות דנין. ותני רבי חייה כן. דנין דיני ממונות בערב שבת ואין דנין דיני נפשות בערב שבת. אמר. כאן להלכה כאן למעשה. וידונו אותו בערב שבת ויגמר דינו בשבת וייהרג למוצאי שבת. אם אומר את כן נמצא דינו משתקע. ריש לקיש בעי. וידונו אותו בשבת ויגמר דינו בשבת וייהרג בשבת. מה אם עבודה שדוחה שבת רציחת מצוה דוחה אותה. שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות. שבת שהעבודה דוחה אותה אין דין שתהא רציחת מצוה דוחה אותה. רבי לא בשם רבי ינאי. מיכן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת. מאי טעמא. נאמר כאן בכל מושבתיכם ונאמר להלן והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם. מה להלן בבית דין הכתוב מדבר. אף כאן בבית דין הכתוב מדבר.