תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ד הלכה ז

משנה: דיני ממונות הטהרות והטמאות מתחילין מן הגדול דיני נפשות מתחילין מן הצד. הכל כשירין לדון דיני ממונות ואין הכל כשירין לדון דיני נפשות אלא כהנים לויים וישראלים המשיאין לכהונה: הלכה: דיני ממונות הטהרות והטמאות כול׳. רבי אומר. לא תענה על ריב. רב כתוב. שלא תענה אחר הרב אלא קודם לרב. רבי יוסי בן חנינה אמר. לא תענה על ריב. רב כתוב. שלא תענה קודם לרב אלא אחר הרב. רב אמר. לא תענה. אפילו אחר מאה. דברי רבי פינחס. רבי חלקיה בשם רבי סימון. איתפלגון רבי יוחנן וריש לקיש. חד אמר. דינינו כדיניהן. וחד אמר. אין דינינו כדיניהן. מאן דמר דינינו כדיניהן. ניחא. מאן דמר אין דינינו כדיניהן. מה מקיים ויאמר יהודה. ויאמר ממוכן. ראו דברי יהודה. ראו דברי ממוכן. ומניין שמתחילין בדיני נפשות מן הצד. תנא שמואל הזקן קומי רבי אחא. ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש חרבו. ואחר כך ישבו בדין על נבל. רבי תימא בר פפייס בשם רב הושעיה. אף בפסול משפחה מתחילין מן הצד. הכל כשירין לדון דיני ממונות. רבי יהודה אומר. אפילו ממזירין. רבי יהודה אומר. אין מדקדקין ביין נסך. סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כול׳. כתיב לא תטה משפט אביונך בריבו. בריבו אי אתה מטה. אבל אתה מטה בדינו שלשור. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. ובלבד בדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות. כמה אינון. אנן תנינן. תשע. תני רבי חייה. חד עשר. הי דינין תרתי אוחרנייתא. הסריס וכל מי שלא ראה לו בנים כשר לדון דיני ממונות ולא דיני נפשות. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. אף פחות מבן עשרים ושלא הביא שתי שערות כשר בדיני ממונות ולא בדיני נפשות. ויושב בדינו שלשור. רבי יוסי בן חנינה אמר. תלת עשרה. והי דינון תרתין אוחרנייתא. דנין שני דיני ממונות ביום אחד ואין דנין שני דיני נפשות ביום אחד. אמר רבי אבין. ואפילו נואף ונואפת.