תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ו הלכה ט
משנה: ולא זו בלבד אלא כל המלין את מתו עובר בלא תעשה. הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין אינו עובר עליו בלא תעשה. ולא היו קוברין אותו בקברות אבותיהן. אלא שני קברות היו מתוקנין לבית דין אחד לנסקלין ולנשרפין ואחד לנהרגין ולנחנקין: הלכה: ולא זו בלבד כול׳. תני. המעביר ארון ממקום למקום אין בו משום ליקוט עצמות. אמר רבי אחא. הדא דתימר בארון שייש. אבל בארון עץ יש בו משום ליקוט עצמות. אמר רבי יוסי. אפילו בארון עץ אין בו משום ליקוט עצמות. אי זהו ליקוט עצמות. אמר רבי חגיי. והוא ששמע למחר. אבל בו ביום יש שמועה לליקוט עצמות. תני ניקומכי קומי רבי זעירא. אין שיעור לליקוט עצמות. רבי מני הורי לרבי לא דכפרא לקרוע ולהתאבל כרבי אחא ולא ליטמות כרבי יוסי. תני. ליקוטי עצמות כשמוען. אי זהו ליקוט עצמות. המלקט עצם עצם משיתאכל הבשר. תני. ליקוט עצמות אין אומרים עליהן קינים ונהי ולא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים. אילו הן ברכת אבילים. שאומרים בבית הכנסת. אילו הן תנחומי אבילים. שהן אומרים בשורה. תני. אבל אומרים עליהן דברים. מה הן דברים. רבנן דקיסרין אמרין. קילוסין.
