תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ו הלכה י

משנה: נתאכל הבשר היו מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן. והקרובין באין ושואלין את שלום העדים ואת שלום הדינין כלומר דעו שאין בלבינו עליכם שדין אמת דנתם. ולא היו מתאבלין אבל אוננין שאין אנינה אלא בלב: הלכה: נתאכל הבשר כול׳. תני. בראשונה היו מלקטין את העצמות וקוברין אותן במהמורות. נתאכל הבשר היו מלקטין אותן וקוברין אותן בארזים. אותו היום מתאבל ולמחר היה שמח. לומר שיניחוהו אבתיו מן הדין. ולא עוד אלא היו קוברין אותן בפני עצמן. הנסקלין בנשרפין והנהרגין בנחנקין. הוא שדוד אומר אל תאסוף עם חטאים נפשי. הנסקלין והנשרפין. ועם אנשי דמים חיי. הנהרגין והנחנקין. רבי אבהו מטתיה אונס. אזל ליה חד מינוק. עלון רבי יונה ורבי יוסי מי חמי ליה אפין. מאימתיה עליה לא אמרון ליה מילה דאורייא. אמר לון. משגחין רבנן מימר מילה דאורייא. אמרו ליה. אשגח מרן. אמר לון. מה אם רשות שלמטן שיש בה כזב ושקר וגניבות דעת ומשוא פנים ומקח שוחד והיום עודנו ומחר איננו נאמר בה הקרובין באין ושואלין שלום הדיינין והעדים לומר שאין בליבינו עליכם כלום. שדין אמת דנתם. רשות שלמעלן שאין בה לא כזב ולא שקר ולא גניבות דעת ולא משוא פנים ולא מקח שוחד והוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים. על אחת כמה וכמה שחייבים אנו לקבל עלינו מידת הדין. ואומר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך.