תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ז הלכה ב

משנה: מצות הנשרפין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודרין קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו. זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שהוא פותח את פיו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו. רבי יהודה אומר אף הוא אם מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שרפה אלא פותחין את פיו בצבת שלא בטובתו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו. אמר רבי אלעזר בן צדוק מעשה בבת כהן שזנתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה. אמרו לו מפני שלא היה בית דין שבאותה שעה בקי: הלכה: מצות הנשרפין כול׳. ויתן קשה בפני עצמו. אמר. שלא ימות. שכן מצינו שבשעה שסתם חזקיהו את מוצא מימי גיחון העליון במנים דקים סתמן. רבי קריספא בשם רבי יוחנן. בפתילה שלבעץ היא מתניתא. מהו בפתילה שלבעץ. רבנין דקיסרין אמרין. אבר וקסטיטריון מעורבין. אמר רבי יוסי בירבי בון. אתיא כמאן דמר. מדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו. ברם כמאן דמר. יורדת לתוך מיעיו וחומרת את בני מיעיו. בפתילה שלנפט היא מתניתא. תני. קודם לארבעים שנה עד שלא חרב בית המקדש ניטלו דיני נפשות מישראל. בימי רבי שמעון בן יוחי ניטלו דיני ממונות מישראל. אמר רבי שמעון בן יוחי. בריך רחמנא דלי נא חכים מידון. אמר רבי לעזר בירבי צדוק. תינוק הייתי ורוכב על כתיפו דאבא. וראיתי בת כהן שזינת והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה. אמרו לו. תינוק היית ואין עדות לתינוק. כד חמא דא מילתא לא הוה פחות מבן עשר שנין. כד הוה מהלך עם רבי לא הוה פחות מן תלתין שנין. דלית אורחא דגברא רבא מהלך עם בר נש פחות מתלתין שנין. ותני כן. אמר רבי. מעשה שהייתי אני בא ורבי אלעזר בירבי צדוק מבית שיריין ואכלנו תאנים וענבים עראי חוץ לסוכה.