תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ז הלכה ו

משנה: הבא על האם חייב עליה משום אם ומשום אשת אב. רבי יהודה אומר אינו חייב אלא משום האם בלבד. הבא על אשת אב חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו בין מן האירוסין בין מן הנישואין. הבא על כלתו חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו בין מן האירוסין בין מן הנישואין. הלכה: הבא על האם כול׳. הבא על אשת אב כול׳. אזהרה לבא על האם מניין. ערות אמך לא תגלה. כרת מניין. כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם. אזהרה לבא על אשת אב מניין. ערות אשת אביך לא תגלה. כרת מניין. כי כל אשר יעשה וגו׳. עונש מניין. ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מות יומתו וגו׳. הבא על כלתו כול׳. אזהרה לבא על כלתו מניין. ערות כלתך לא תגלה. כרת מניין. כי כל איש אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו. עונש מניין. ואיש אשר ישכב את כלתו וגו׳. תניתה הכא תניתה בכריתות. ניחא בכריתות. שהוא מביא קרבן וחוזר ומביא קרבן. אית לך מימר בסנהדרין. שהוא נסקל וחוזר ונסקל. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה. להתרייה איתאמרת. שאם התרו בו משום אשת אב לוקה. משום אם לוקה. ויתרו בו משום אשת איש. אמר רבי אבון. תיפתר בפנויה. תמן תנינן. רבי יהודה אומר. אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו חייב אלא אחת. הא אם היתה אמו ראויה לאביו חייב שתים. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. לא שנייא. בין שהיתה אמו ראויה לאביו בין שאין אמו ראויה לאביו אינו חייב אלא אחת. טעמיה דרבי יוחנן. אמך היא. משום אמו אתה מחייבו. ערה את כל הפרשה לאם. רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירא. מה ראה רבי יוחנן לתפוש את האם ולהניח את אשת האב. אמר ליה. דהוא סבר כרבי ישמעאל. דרבי ישמעאל דרש. ערות אשת אביך. בזכור הכתוב מדבר. ואין אביו בכלל הזכור. אלא לחייבו שתים. דתני. הבא על אביו חייב עליו שתים. וניתני. שלשים ושבע כריתות בתורה. רבי מנא אמר. כל שם זכור אחד. ערות אשת אביך באשת אב הכתוב מדבר. ערות אמך זו אמו שהיא אשת אביו. אמו שאינה אשת אביו מניין. אמך היא לא תגלה ערותה. מה עבד לה רבי ישמעאל. פתר לה לאחר מיתה. ולית לרבי עקיבה כן ערות אביך היא. לא שנייא בין בחייה בין לאחר מיתה. רבי עקיבה דרש. ערות אשת אביך. באשת אב הכתוב מדבר. ערות אמך זו אמו שהיא אשת אביו. אמו שאינה אשת אביו מניין. אמך היא לא תגלה ערוותה. מה עבד לה רבי ישמעאל. פתר לה לאחר מיתה. ולית ליה לרבי עקיבה כן ערות אביך ערות אמך. מה אביך כל שהוא אביך בין לעונש בין לאזהרה. אף אמך כל שהיא אמך בין לעונש בין לאזהרה. לא מסתברא דדריש אהן קרייא. אלא רבי יודה דלית ליה אמו שהיא אשת אביו צריך מידרוש ערות אביך וערות אמך. מה אביך כל שהוא אביך בין לעונש בין לאזהרה. אף אמך כל שהיא אמך בין לעונש בין לאזהרה. אמר רבי זעירה. הדא אמרה. למידין מגזירה שוה אפילו מופנה מצד אחד. אמר ליה רבי יודן. לית דא פשיטא על דרבי עקיבה. דרבי עקיבה אמר. גזירה שוה אף על פי שאינו מופנה. רבי ירמיה בעי. הבא על אמו מהו שהוא חייב עליה משם אשת איש. תא חמי. אילו בא אחר עליה חייב משום אשת איש בנה לא כל שכן. התיב רבי יוסי. הרי חורגה הרי הוא חייב עליה משום אשת איש. ובנה אינו חייב עליה משום אשת איש. דתני. אף בשאר כל העריות כן. חמותו ואשת איש את תופשו משום חמותו. כלתו ואשת איש את תופסו משום כלתו. אחותו ואשת איש את תופסו משום אחותו. מבריחו מן החמורה ומקנתרו בקלה לית יכיל. דתני. הבא על אחותו חייב עליה משום אחותו ומשום בת אשת אביו. רבי יוסי בירבי יודה אומר. הבא על אחותו אינו חייב עליה אלא משום שם אחד בלבד. וכן הבא על כלתו. רבי ירמיה רבי אבהו בשם רבי יוחנן. אתייא דרבי יוסי בירבי יודה בשיטת רבי יודה אביו. כמה דרבי יודה תופש שם ראשון. כן רבי יוסי בירבי יודה תופש שם ראשון. חזר רבי ירמיה רבי אבהו בשם רבי יוחנן. לית לרבי יוסי בירבי יודה כשיטת רבי יודה אביו. תמן אמו בלא אשת אביו חייב. אשת אביו בלא אמו חייב. ברם הכא מצינו בת אשת אביו בלא אחותו הוא מותר בה.