תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ז הלכה יג

משנה: המכשף העושה מעשה ולא האוחז את העינים. רבי עקיבה אומר משום רבי יהושע שנים לוקטים קשואין אחד לוקט פטור ואחד לוקט חייב. העושה מעשה חייב והאוחז את העינים פטור: הלכה: המכשף העושה מעשה כול׳. מכשפה לא תחיה. אחד האיש ואחד האשה. אלא שלימדתך התורה דרך ארץ מפני שרוב הנשים כשפניות. אמר רבי לעזר. מכשף בסקילה. מה טעמא דרבי לעזר. נאמר כאן מכשפה לא תחיה. ונאמר להלן אם בהמה אם איש לא יחיה. מה לא יחיה שנאמר להלן בסקילה אף כאן בסקילה. מה טעמון דרבנין. נאמר כאן מכשפה לא תחיה. ונאמר להלן לא תחיה כל נשמה. מה לא תחיה שנאמר להלן מיתה בחרב. אף לא תחיה שנאמר כאן מיתה בחרב. אמר רבי עקיבה. מן הדבר הזה אני מכריעו. מוטב שילמד לא תחיה מלא תחיה ואל יוכיח לא יחיה. מה טעמא דרבי יהודה. נאמר כאן מכשפה לא תחיה ונאמר להלן כל שוכב עם בהמה מות יומת. מה מיתת הבהמה בסקילה אף כאן בסקילה. דלמא. רבי ליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבה עלון למיסחי בהדין דימוסין דטיבריא. חמתון חד מיניי. אמר מה דמר ותפשיתון כיפה. אמר רבי ליעזר לרבי יהושע. מה יהושע בן חנניה. חמי מה דאת עבד. מי נפיק אהן מינייא אמר רבי יהושע מה דמר ותפש יתיה תרעא. והוה כל מאן דעליל הוה יהיב ליה חד מרתוקה וכל מאן דנפיק הוה יהיב ליה בנתיקה. אמר לון. שרון מה דעבדתון. אמרין ליה. שרי ואנן שריי. שרון אילין ואילין. מן דנפקון אמר רבי יהושע לההוא מינייה. הא מה דאת חכם. אמר ניחות לימא. מן דנחתין לימא אמר ההוא מינייא מה דאמר ואיתבזע ימא. אמר לון. ולא כן עבד משה רבכון בימא. אמרין ליה. לית את מודה לן דהליך משה רבן בגויה. אמר לון. אין. אמרון ליה. והליך בגויה. הלך בגויה. גזר רבי יהושע על שרה דימא ובלעיה. דלמא. רבי ליעזר ורבי יהושע ורבן גמליאל סלקון לרומי. עלון לחד אתר ואשכחון מיינוקיא עבדין גבשושין ואמרין הכין. בני ארעא דישראל עבדין ואמרין. ההן תרומה וההן מעשר. אמרין מסתברא דאית הכא יהודאין. עלון לחד אתר ואקבלון בחד כיי. יתבון למיכל והוה כל תבשיל דהוה עליל קומיהון אי לא הוון מעלין ליה בחד קיטון לא הוה מייתי ליה קומיהון. וחשון דילמא דאינון אכלין זבחי מתים. אמרין ליה. מה עיסקך דכל תבשיל דאת מייתי קומינן אין לית את מעיל להן קיטונא לית את מייתי לן קומינן. אמר לון. חד אבא גבר סב אית לי וגזר על נפשיה דלא נפק מן הדא קיטונא כלום עד דייחמי לחכמי ישראל. אמרין ליה. עול ואמור ליה. פוק הכא לגביהון דאינון הכא. נפק לגבון. אמרין ליה. מה עיסקך. אמר לון. צלון על ברי דלא מוליד. אמר רבי לעזר לרבי יהושע. מה יהושע בן חנניה. חמי מה דאת עביד. אמר לון. אייתון לי זרע דכיתן. ואייתון ליה זרע דכיתן. איתחמי ליה זרע ליה על גבי טבלה. איתחמי מרבץ ליה. איתחמי דסלקת. איתחמי מיתלש בה. עד דאסק חדא איתא בקלעיתא דשערה. אמר לה. שריי מה דעבדתין. אמרה ליה. לי נא שרייה. אמר לה. דלא כן אנא מפרסם ליך. אמרה ליה. לי נא יכלה דאינון מטלקין בימא. וגזר יהושע על שריא דימא ופלטון. וצלון עלוי וזכה למיקמה לרבי יודה בן בתירה. אמרו. אילו לא עלינו לכאן אלא להעמיד הצדיק הזה דיינו. אמר רבי יהושע בן חנניה. יכיל אנא נסיב קריין ואבטיחין ועביד לון איילין טבין והידנון עבידין איילין וטבין. אמר רבי ינאי. מהלך הוינא בהדא איסרטא דציפורי וחזית חד מיניי נסיב חד צריר וזרק ליה לרומא והוה נחת ומתעביד עגל. ולא כן אמר רבי לעזר בשם רבי יוסי בר זימרא. אם מתכנסין הן כל באי העולם אינן יכולין לבראות יתוש אחד ולזרוק בו נשמה. נימר. לא נסבה הוא מינייא חד צרור וזרקיה לרומא ונחת ואיתעביד חד עגל. אלא לסריה קרא וגנב ליה עגל מן בקורתא ואייתי ליה. אמר רבי חיננא בירבי חנניה. מטייל הוינא באילין גופתא דציפורין וחמית חד מיניי נסב חדא גולגלא וזרקה לרומא והיא נחתא ומתעבדא עגל. אתית ואמרת לאבא. אמר לי. אין אכלת מינה מעשה הוא. ואילא אחיזת עינים הוא. אמר רבי יהושע בן חנניה. שלש מאות פרשיות היה רבי ליעזר דורש בפרשת מכשפה ומכולם לא שמעתי אלא שני דברים. שנים לוקטין קישואין אחד לוקט פטור ואחד לוקט חייב. העושה מעשה חייב והאוחז את העינים פטור. אמר רבי דרוסא. תשע מאות פרשיות היו. שלש מאות לחיוב ושלש מאות לפטור ושלש מאות לחיוב שהוא פטור.