תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ח הלכה ט

משנה: ואילו שמצילין אותן בנפשן. הרודף אחר חבירו להורגו אחר הזכר ואחר נערה המאורסה. אבל הרודף אחר הבהמה והמחלל את השבת והעובד עבודה זרה אין מצילין אותן בנפשן: הלכה: אילו שמצילין אותן בנפשן כול׳. הרודף אחר חבירו להורגו בין בבית בין בשדה מצילין אותו בנפשו. אחד הרודף אחר חבירו להורגו ואחד הרודף אחר כל שאר עבירות שבתורה מצילין אותו בנפשו. אבל אם היתה אלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לנתין ולממזר. אין מצילין אותו בנפשו. נעשה המעשה אין מצילין אותו בנפשו. אם יש שם מושיעים אין מצילין אותו בנפשו. רבי יודה אומר. אם אמרה. הנח לו. אין מצילין אותו בנפשו. שאם ממחין הן על ידיו נמצאו באין לידי שפיכות דמים. פשיטא דא מילתא. רוצח ששיבר את הכלים או שהזיק חייב לשלם. היה משבר עד שהוא מגיע לעיר. רבי זעירא ורבי הושעיה. חד אמר. נותן דמים. וחרנא אמר. אינו נותן דמים. רודף שנעשה נרדף מהו להציל את הרודף בנפשו שלנרדף. גדול שנעשה קטון מהו להציל את הגדול בנפשו שלקטן. התיב רבי ירמיה. והתנינן. יצא ראשו ורובו אין נוגעין בו. שאין דוחין נפש מפני נפש. רבי יוסי בירבי בון בשם רב חסדא. שנייא היא תמן שאין את יודע מי הרג את מי. תני רבי לעזר בירבי שמעון אומר. ההולך לעבוד עבודה זרה מצילין אותו בנפשו. אם מפני כבוד בשר ודם מצילין אותו בנפשו לא כל שכן מפני חי העולמים.