תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ט הלכה א

משנה: אילו הן הנשרפין הבא על אשה ובתה ובת כהן שזנתה. יש בכלל אשה ובתה בתו ובת בתו ובת בנו ובת אשתו ובת בתה ובת בנה. הלכה: אילו הן הנשרפין כול׳. תמן תנינן. נושאין על האנוסה ועל המפותה. כיני מתניתא. נושאין אחד האנוסה ואחד המפותה. אנס אשה מותר באמה. פיתה אשה מותר בבתה. האונס והמפתה על הנשואה חייב. אמר רבי יוחנן. דרך נישואין שנו. נשא אשה ואחר כך אנס את אמה חייב. נשא אשה ואחר כך פיתה את בתה חייב. אמר רבי לעזר. סומכוס ורבי יוחנן בן נורי אמרו דבר אחד. דתנינן תמן. שחטה ואת בת בתה ואחר כך שחט את בתה סופג את הארבעים. סומכוס אומר משום רבי מאיר. סופג את שמונים. תמן תנינן. רבי יוחנן בן נורי אומר. הבא על חמותו חייב עליה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו. אמרו לו. שלשתן שם אחד הן. רבי יודה בר פזי בשם רבי יוחנן. מודה סומכוס לרבי יוחנן. אשכח תני. עוד היא במחלוקת. מה טעמא דרבי יוחנן בן נורי. מה אשה ובתה ובת בתה בשני לאוין. אף אשה (ובתה) ובת בתה בשני לאוין. מה טעמון דרבנין. מה בת בנה ובת בתה בלאו אחד אף אשה ובת בתה ובת בנה בלאו אחד. כתיב ערות אשה ובתה לא תגלה. וכתיב ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא. בכולהם כתיב שכיבה ובה כתיב לקיחה. ללמדך שאינו חייב על השנייה עד שתהא לקוחה לו. או אינו מתחייב עליה אלא על דרך נישואין. למדנו שאין קידושין תופסין בעריות. והא כתיב לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו. בא להודיעך שהיה מותר בה עד שלא נישאת לאביו. והכתיב ואיש אשר יקח את אשת אחיו. מה הוא בא להודיעך. שהיה מותר בה עד שלא נישאת לאחיו. ותובן על ידי ייבום. והכתיב ואשה אל אחותה לא תקח. בא להודיעך שהיה מותר עד שלא נשא אחותה. ותובן לאחר מיתת אחותה. והכתיב ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא. שלא תאמר. קין נשא את אחותו. הבל נשא את אחותו. חסד עשיתי עם הראשונים שייבנה העולם מהם. אמרתי עולם חסד יבנה. והכתיב אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח. בא להודיעך שאם קידשה תפסו בה קידושין. רב הונא אמר. עד כדון בת בתו לנישואין. בת בתו מן האונסין. כתיב ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן. מה אנן קיימין. אם לנישואין הרי כבר אמור. אלא אם אינו עניין לנישואין תניהו עניין לאונסין. עד כדון בת בתו. בתו מניין. רב אמר. אם על בת בתו הוא מוזהר על בתו לא כל שכן. אם על בת בתו הוא ענוש כרת לא כל שכן על בתו. מנא ליה. אשכח תני חזקיה. ובת איש כהן כי תחל לזנות. מה תלמוד לומר איש. אלא להביא הבא על בתו מן האונסין שהוא בשריפה. רב חונה שמע כולהון מן הכא. ערות אשה ובתה לא תגלה. וכתיב ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא. זמה זמה לגזירה שוה. מה למטן שלשה דורות אף למעלן שלשה דורות. מה למטן בלא תעשה אף למעלן בלא תעשה. מה למטן דרך נישואין אף למעלן דרך נישואין. מה למטן בשריפה אף למעלן בשריפה. מה למטן עשה בת זכר כבת נקיבה אף למעלן נעשה בת זכר כבת נקיבה. וכרבי מאיר. דרבי מאיר אמר. גזירה שוה במקום שבא. דור שלישי למטה מניין שהוא בלא תעשה. (וכרבנין דינון אמרין. גזירה שוה במקום שבאת. דור שלישי למטה מניין שהוא בא בלא תעשה.) וכרבנין דינון אמרין. גזירה שוה כאמור בה. דור שלישי למעלה מניין שהוא בשריפה. בין כרבנין בין כרבי מאיר דור שלישי למטה מניין שהוא בלא תעשה. אמר רבי יוסי. מכיון דכתיב זמה זמה כמי שכולהם כאן. אמר רבי יוסי בירבי בון. עוד הוא אית ליה אזהרה מן תמן. אל תחלל את בתך להזנותה. רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי. למה לי נן אמרין. בתך לא תגלה בת בתך לא תגלה. אמר ליה. ויימר קרייא ערות אשה ובת בתה לא תגלה ואנן אמרין. בתך לא תגלה בת בתך לא תגלה. שנים לאוין וכרת אחד לאוין חולקין את ההכרת. ומה טעמא. על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו וגו׳. וכתיב איש אשר ירקח כמוהו וגו׳. הדא אמרה. שני לאוין וכרת אחד חולקין את ההכרת. בעון קומי רבי אבהו. הבא על אשה וילדה בת וחזר ובא עליה חייב עליה משום אשה ובתה ובת בתה ובת בנה. אמר לון שארה הנה זמה היא. כולהם משום זימה. מה טעמא דרבי יהודה. לא יקח איש את אשת אביו לא יגלה כנף אביו. זו אנוסתו. מה מקיימין רבנין כנף. תמן אמרין ולא ידעין אין שמועה זו. כנף זו שהוא זקוקה לאביו. ולא כך אינו חייב עליה משום אשת אביו. אמר רבי הילא. להתרייה. שאם התרו בו משום אשת אב לוקה. משום כנף לוקה. מודה רבי יודה במכות. מודה רבי יודה בקרבן. מודה רבי יודה בשאר כל האנשים שהוא פטור. מודה רבי יודה שאם קידשה תפשו בה קידושין. רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי. מהו שיהא הוולד ממזר כרבי יודה. אמר ליה. לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל יי הפסיק העניין. ויפסיק העניין לעניין אשת אב. אשת אב בכלל כל העריות היתה ויצאת מכללה ללמד על כל העריות לממזר. ותצא אנוסה ותלמד על כל האונסים לאסור. אשת אב בכלל כל העריות היית ויצאת מכללה ללמד על כל העריות לממזר. אית לך מימר הכא. אנוסה בכלל היית ויצאת מכללה ללמד על כל האונסים. ותצא אשת אב ותלמד על אנוסתה. אמר ליה. אם אשת אב היא אינה אנוסה. ואם אנוסה היא אינה אשת אב.