תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ט הלכה ז
משנה: הגונב את הקסווה והמקלל בקסם והבועל ארמית פוגעין בהן. כהן ששימש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין אלא פירחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפצעין את מוחו בגיזירין. זר ששמש בקודש רבי עקיבה אומר בחנק וחכמים אומרים בידי שמים: הלכה: הגונב את הקסווה כול׳. קסווה. קיסטא. רב יהודה אמר. כלי משל בית המקדש היה. כמה דתימר ואת קשות הנסך. המקלל בקסם. כגון אילין נפתאי דמקללין לקנייך קיינך קנווך. הבועל ארמית. תני רבי ישמעאל. זה שהוא נושא גויה ומוליד בנים ומעמיד אויבים ממנה למקום. כתיב וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. מה ראה. ראה את המעשה ונזכר להלכה הבועל ארמית הקנאים פוגעין בהן. תני. שלא כרצון חכמים. ופינחס שלא כרצון חכמים. אמר רבי יודה בר פזי. ביקשו לנדותו אילולי שקפצה עליו רוח הקודש ואמרה והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם וגו׳. מה טעמיה דרבי עקיבה. נאמר כאן מות יומת ונאמר להלן כל הקרב הקרב אל משכן יי ימות וגו׳. מה טעמון דרבנין. נאמר כאן מות יומת ונאמר להלן והזר הקרב יומת. מוטב שילמד יומת מיומת ואל ילמד יומת מימות.
