תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק יא הלכה ב

משנה: וגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו. רבי יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו שנאמר והתעמר בו ומכרו. הגונב את בנו רבי יוחנן בן ברוקה מחייב וחכמים פוטרין. גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין רבי יוחנן בן ברוקה מחייב וחכמים פוטרין: הלכה: המכה אביו ואמו כול׳. אזהרה לגניבה הראשונה מניין. לא תגנוב. אזהרה לגניבה השנייה מניין. ולא תגנובו. לא תגנוב על מנת למקט. לא תגנובו על מנת לשלם תשלומי כפל על מנת לשלם תשלומי ארבעה וחמשה. בן בגבג אומר. לא תגנב את שלך מאחר הגנב. שלא תראה גונב. רבי בא רבי יוחנן בשם רבי הושעיה. אינו חייב עד שיגנוב מעות. רבי זעירא רבי יוחנן בשם רבי הושעיה. אינו חייב עד שיזלזל מעות. מהו עד שיזלזל מעות. מה נן קיימין. אם באו דאמר. הא לך חמשה והב לי תלתא. שוטה הוא. הא לך תלתא והב לי חמשה. בר נש הוא. אלא כי נן קיימין באו דמר. הא לך חמשה והב לי חמשה. היידינו גנב היידינו גזלן. אמר רבי הילא. גנב בפני עדים גנב. בפני הבעלים גוזלן הוא. אמר רבי זעירה. מעתה אפילו נתכוון לגוזלה ולבעילה אזלה אין גוזלן. והיי דינו גוזלן על דרבי זעירא. רבי שמואל בר סוסרטא בשם רבי אבהו. עד שיגזול בפני עשרה בני אדם. בניין אב שבכולן ויגזול את החנית מיד המצרי וגו׳. מה טעמא דרבי יוחנן בן ברוקה. מבני ישראל. מה טעמון דרבנין. מאחיו. לא מבניו. מה טעמא דרבי יהודה. מאחיו. אפילו מקצת אחיו. מה טעמון דרבנין. מאחיו. עד שיהא כולו אחיו.