תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק יא הלכה ו

משנה: המתנבא בשם עבודה זרה ואומר כך אמרה עבודה זרה אפלו כוון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור. הבא על אשת איש כיון שנכנסה לרשות הבעל מן הנישואין אף על פי שלא נבעלה הבא עליה הרי זה בחנק. וזוממי בת כהן ובועלה. הא כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה חוץ מזוממי בת כהן ובועלה: הלכה: והמתנבא בשם עבודה זרה כול׳. אמר רבי יוסי בן חנינה. הכל היה בכלל לא תענה ברעך עד שקר. יצא לידון בין באות בין במופת בין בעבודה זרה בין בשאר כל המצות. אלא שעבודה זרה בין שנתכוון לעקור את כל הגוף בין שלא נתכוון לעקור את כל הגוף דברי רבי שמעון פוטרין אותו. ודברי חכמים סוקלין אותו. אבל בשאר כל המצות דברי חכמים סוקלין אותו ודברי רבי שמעון יבין ליה פיונטייה. והנביא שנתנבא בתחילה. אם נתן אות ומופת שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו. שני נביאים שנתנבאו כאחת. שני נביאים שנתנבאו בכרך אחד. רבי יצחק ורבי הושעיה. חד אמר. צריך ליתן אות ומופת. וחרנה אמר. אינו צריך ליתן אות ומופת. מתיב מאן דאמר צריך למאן דאמר אינו צריך. והא כתיב ויאמר חזקיהו אל ישעיהו מה אות. אמר ליה. שנייא היא תמן דו עסק בתחיית המתים. יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימינו ונחיה לפניו. אמר רבי יהודה בן פזי. לא סוף דבר לחופה אלא אפילו לבית שיש בו חופה. בעיא הדא מילתא. טריקלין וקיטון. חופה וקיטון. נכנסה לטריקלין. ליי דא מילה. ליורשה. רבי יוחנן אמר. ליורשה. ריש לקיש אמר. להפר נדריה. אמר רבי זעירא. אף על גב דרבי שמעון בן לקיש אמר להפר נדריה. מודה שאינו מיפר לה עד שתיכנס לחופה. אמר רבי הונא. קרייא מסייע לרבי שמעון בן לקיש. לזנות בית אביה. פרט שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל. שלא תהא בסקילה אלא בחנק. כיוצא בהם בשריפה היא והן בשריפה. כיוצא בהן בסקילה היא והן בסקילה. כיוצא בהן בחנק היא והן בחנק.