תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק יא הלכה ה

משנה: ונביא השקר והמתנבא על מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו. אבל הכובש את נבואתו והמוותר על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתו בידי שמים שנאמר אנכי אדרוש מעמו: הלכה: ונביא השקר כול׳. המתנבא על מה שלא שמע. כצדקיה בן כנענה. ומה שלא נאמר לו. כחנניה בן עזור. רבי יהושע בן לוי אמר. חנניה בן עזור נביא אמת היה אלא שהיה לו קיבוסת והיה שומע מה שירמיה מתנבא בשוק העליון ויורד ומתנבא בשוק התחתון. אמר ליה חנניה בן עזור. כל סמא דמילתא לא דא היא אלא לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם. כל ימיו שלמנשה אינן אלא חמשים וחמש שנה. צא מהן עשרים שנה שאין בית דין שלמעלה עונשין וכורתים. ושתים שלאמון ושלשים ואחת שליאשיהו. הדא היא דכתיב ויהי השנה ההיא בראשית ממלכת צדקיהו מלך יהודה בשנה החמישית בחודש החמישי אמר אלי חנניה בן עזור הנביא אשר מגבעון בית יי לעיני הכהנים וכל העם לאמר. כה אמר יי צבאות אלהי ישראל לאמר שברתי את עול מלך בבל בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית יי אשר לקח נבוכדנצר מלך בבל מן העיר הזאת ויביאם בבל. אמר לו ירמיה. אתה אומר. בעוד שנתים ימים אני משיב וגו׳. ואני אומר שנבוכדנצר בא ונוטל את השאר. בבלה יובאו ושמה יהיו וגו׳. אמר לו. תן סימן לדבריך. אמר ליה. אני מתנבא לרעה ואיני יכול ליתן סימן לדבריי. שהקדוש ברוך הוא אומר להביא רעה ומתנחם. ואתה מתנבא לטובה. את הוא שאת הוא צריך ליתן סימן לדבריך. אמר לו. לאו. את הוא שאת צריך ליתן סימן לדבריך. אמר לו. אין כיני הרי אני נותן אות ומופת באותו האיש. השנה ההיא הוא מת. כי סרה דבר על יי. והות ליה כן וימת חנניה הנביא בשנה ההיא בחודש השביעי. שנת אחרת היתה ות מר הכין. אלא מלמד שמת בערב ראש השנה וצוה את בניו ואת בני ביתו להסתיר את הדבר שיוציאוהו אחר ראש השנה בשביל לעשות נבואתו של ירמיה שקר. הכובש על נבואתו. כיונה בן אמיתיי. אמר רבי יונה. יונה בן אמיתיי נביא אמת היה. את מוצא בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפניי. אמר יונה. יודע אני שהגוים קרובי תשובה הן. והריני הולך ומתנבא עליהם והם עושין תשובה והקדוש ברוך הוא בא ופורע משונאיהן שלישראל. ומה עלי לעשות. לברוח. ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני יי וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה וגו׳. והמוותר על דברי הנביא. כעידו החוזה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק. זה אמציה כהן ביתאל. אמר רבי יוסי. פיתפותי בצים היו שם. ואי זה זה. זה יהונתן בן גרשום בן מנשה. את מוצא בשעה שבא דוד ומצאו שהוא עובד עבודה זרה אמר לו. אתה בן בנו שלאותו הצדיק ואת עובד עבודה זרה. אמר לו. מסורת בידי מאבי אבא. מכור עצמך לעבודה זרה ואל תצטרך לבריות. אמר לו. חס ושלום לא אמר לך כן אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך ואל תצטרך לבריות. כיון שראה דוד שהיה הממון חביב עליו מינהו קומיס תיסוורין על בית המקדש. הדא היא דכתיב ושבואל בן גרשום בן מנשה נגיד על האוצרות. שבואל ששב לאל בכל כוחו. נגיד על האוצרות. שמינהו קומיס תיסוורין על האוצרות. חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן. כומר לעבודה זרה והאריך ימים. אמר לון. על שהיתה עינו צרה בעבודה זרה שלו. ומה היתה עינו צרה בעבודה זרה שלו. הוה בר נש מייתי ליה תור או אימר או גדי לעבודה זרה ואמר ליה. פייסיה עלי. והוא אמר ליה. למה. וכי מה מועילה לך. אינה אוכלת ואינה שותה ולא מטיבה ולא מריעה. והוא אמר ליה. היך נעביד. והוא אמר ליה. איזל ואייתי לי חד פינך דסולת ועשר ביעין עלוי ונא מפייס ליה עלך. כיון דהוה אזל ליה הוה אכיל לון. אתא חד בר פחין ואמר ליה כן. אמר ליה. אם אינה מועילה כלום מפני מה את עביד הכא. אמר ליה. בגין חיי. מתיבין לרבי שמואל בר נחמן. והא כתיב עד יום גלות הארץ. אמר לון כיון שמת דוד ועמד שלמה והחליף את כל סנקליטין שלו חזר לקילקולו. ונביא שעבר על דברי עצמו. כחבירו שלמיכה. הדא היא דכתיב ונביא אחד זקן יושב בבית אל ויבא בנו ויספר לו את כל המעשה אשר עשה איש האלהים וגו׳. ויאמר להם אביהם אי זה הדרך הלך וגו׳. ויאמר אל בניו חבשו לי את החמור וגו׳. וילך אחרי איש האלהים וימצאהו יושב תחת האלה וגו׳. ויאמר לך אתי הביתה ואכל לחם. ויאמר לא אוכל לשוב וגו׳ עד ויאמר לו גם אני נביא כמוך ומלאך דבר אלי בדבר יי לאמר וגו׳ עד ויאכל לחם וישת מים כיחש לו. מה הוא כיחש לו. שיקר ביה. ויהי הם יושבים על השלחן ויהי דבר יי אל הנביא אשר השיבו. אשר הושב אין כתוב כאן אלא אשר השיבו. והרי הדברים קל וחומר. ומה אם מי שהאכיל את חבירו לחם שקר זכה שנתייחד עליו הדיבר. המאכיל את חבירו לחם אמת על אחת כמה וכמה. כתוב ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר יי וגו׳. ויאמר לו יען אשר לא שמעת בקול יי הנך הולך מאתי והכך האריה וילך מאתו וימצאהו האריה ויכהו. וימצא איש אחר ויאמר הכיני נא ויכהו וגו׳. וילך הנביא ויעמד למלך על הדרך ויתחפש באפר על עיניו. ויהי המלך עובר והוא צעק אל המלך וגו׳. ויהי עבדך עשה הנה והנה וגו׳. וימהר ויסר את האפר מעל עיניו וגו׳. ויאמר לו כה אמר יי יען אשר שלחת את איש חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו. וכתוב ויגש איש האלהים ויאמר כה אמר יי. ולמה ויאמר ויאמר שני פעמים. אלא באמירה הראשונה אמר לו. אם בא בן הדד מלך ארם תחת ידך אל תחוס עליו ואל תחמול עליו. ובאמירה השנייה אמר לו יען אשר שלחת את איש חרמי וגו׳. כמה מצודות וחרמים עשיתי לו עד שמסרתיו תחת ידך ושלחתו והלך בשלום. לפיכך והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו. את מוצא בשעה שיצאו ישראל למלחמה לא מת מכולם אלא אחאב מלך ישראל בלבד. והדא היא דכתיב ואיש משך בקשת לתומו ויך את מלך ישראל בין הדבקים ובין השיריין ויאמר לרכבו הפוך ידך והוציאיני מן המחנה כי החליתי. מה אני מקיים ועמך תחת עמו. רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי. אותה הטיפה שיצאת מאותו צדיק כיפרה על כל ישראל.