תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק י הלכה ב

משנה: שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא. שלשה מלכים אחאב ירבעם מנשה. רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא שנאמר ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו. אמרו לו למלכותו השיבו. לא השיבו לחיי העולם הבא. ארבעה הדיוטות בלעם ודואג אחיתפל וגחזי: הלכה: שלשה מלכים וארבעה הדיוטות כול׳. וכולהם חידשו עבירות. וכי מה עשה ירבעם. על שעשה שני עגלי זהב. והלא כמה עגלים עשו ישראל. תני רבי שמעון בן יוחי. שלשה עשר עגלים עשו ישראל ואחד דימוסיא לכולן. ומה טעם ויאמרו אלה אלהיך ישראל. הרי לשנים עשר שבטים. זה אלהיך הרי דימוסיא אחת לכולן. וכי מה עשה אחאב. כתוב ויהי הנקל לכתו בחטאות ירבעם בן נבט. והלא קולותיו של אחאב הם כחומרותיו שלירבעם. ולמה נמנה ירבעם תחילה. שהוא התחיל בקלקלה תחילה. מה הוה אחאב עביד. הוה מקשט גרמיה בכל יום וקאים ליה קומי חיאל אסרטילטיה. והוא אמר ליה. בכמה אנא טב יומא דין. והוא אמר ליה. כן וכן. והוא מפריש טימיתיה לעבודה זרה. הדא היא דכתיב יען התמכרך לעשות הרע בעיני יי. רבי לוי עבד דרש הדין קרייא אשתה ירחין לגנאי. רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני יי. אתא לגביה בליליא. אמר ליה. מה חטית לך ומה סרחית קדמך. אית לך רישיה דפסוקא ולית לך סופיה אשר היסתה אותו איזבל אשתו. עבד דרש ליה שיתא ירחין לשבח. רק לא היה כאחאב אשר היסתה אותו איזבל אשתו. כתוב בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה. חיאל מן יהושפט. יריחו מבנימן. אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. וכן הוא אומר באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה. באבירם בכורו לא היה מאיין ללמד. ובשגוב הרשע היה לו מאיין ללמד. לפי שרצו לרבות את ממונן ושלטה בהן מאירה והיו מתמוטטין והולכין. לקיים מה שנאמר כדבר יי אלהי ישראל אשר דבר ביד יהושע בן נון. כתוב ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי יי אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. וכי מה עניין זה אצל זה. אלא אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו. הדין חיאל גברא רבא הוא. איזיל חמי ליה אפין. אמר ליה. לי נה מיזל. אמר ליה. למה. אמר ליה. דנא מיזל וינון אמרין מילין דמכעסין לך ולינה יכיל מיסבול. אמר ליה. ואין אמרין מילה דמכעסה לי כל מה דאת גזר אנא מקיים. אזל ואשכחון עסיקין בהן קרייא וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני יי אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה. אמר. בריך הוא אלההון דצדיקייא דמקיים מילי דצדיקא. והוה תמן אחאב. אמר לון אחאב. וכי מי גדול ממי משה או יהושע. אמרין ליה. משה. אמר לון. בתורתו שלמשה כתוב השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם. ומה כתיב בתריה. וחרה אף יי בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר. ולא הינחתי עבודה זרה בעולם שלא עבדתי אותה. וכל טבן ונחמן דאית בעלמא אתון בדרי. מילוי דמשה לא קמן ומילוי דיהושע מקים. אמר ליה אליהו. אם כדבריך חי יי אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. כיון ששמע כן התחיל בוכה. הדא היא דכתיב ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה ויקרע את בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט. כמה נתענה. שלש שעות נתענה. אם היה למוד לוכל בשלש אכל בשש. אם למוד לוכל בשש אכל בתשע. ויהלך אט. מהו אט. רבי יהושע בן לוי אמר. שהיה מהלך יחף. כתיב ויהי דבר יי אל אליהו התשבי לאמר. הראית כי נכנע אחאב מלפניי. אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו. ראה מנה טובה שנתתי בעולמי. אדם חוטא לפניי כמה ועושה תשובה ואני מקבלו. הדא היא דכתיב הראית כי נכנע אחאב מלפניי. חמית אחאב עבד תשובה. יען כי נכנע אחאב מפניי לא אביא הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה אל ביתו. וכי מה עשה אחז. על ידי שבנה כסא בעזרה. הדא היא דכתיב ואת אולם הכסא אשר בנו בבית וגו׳. רבי חוניה בשם רבי לעזר. למה נקרא שמו אחז. שאחז בבתי כניסיות ובבתי מדרשות. למה היה אחז דומה. למלך שהיה לו בן ומסרו לפידגוגו והיה מבקש להורגו. אמר. אם אני הורגו הרי אני מתחייב מיתה. אלא הרי אני מושך את מיניקתו ממנו ומעצמו הוא מת. כך אמר אחז. אם אין גדיים אין תיישים. אם אין תיישים אין צאן. אם אין צאן אין רועה. אם אין רועה אין עולם. אם אין עולם כביכול. כך היה אחז סבור בדעתו לומר. אם אין קטנים אין גדולים. אם אין גדולים אין חכמים. אם אין חכמים אין נביאים. אם אין נביאים אין רוח הקודש. אם אין רוח הקודש אין בתי כניסיות ובתי מדרשות. כביכול אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על ישראל. רבי יעקב בר אביי בשם רבי אחא מייתי לה מן הדא וחיכיתי ליי המסתיר פניו מבית יעקב וקיויתי לו. אין לך שעה קשה בעולם מאותה שעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא. מאותה השעה וקויתי לו שאמר לו בסיני כי לא תשכח מפי זרעו. ומה את מועיל. הנה אנכי והילדים אשר נתן לי יי. וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו. אלא מלמד שהיו חביבין עליו והיה קורא אותם בניי. וכי מה עשה מנשה. כתוב בימים ההם חלה חזקיהו למות וגו׳ עד כי מת אתה ולא תחיה. כי מת אתה. בעולם הזה. ולא תחיה. לעתיד לבוא. אמר ליה. ולמה. אמר ליה. דלא בעית מיקמה לך בנין. אמר ליה. למא לא בעית מיקמה לך בנין. אמר ליה. חמית דאנא מקים בר רשיע. בגין כן לא בעית מיקמה בנין. אמר ליה. סב ברתי. דילמא מיני ומינך הוא מוקים בר נש טב. אף על גב לא קם אלא בר נש ביש. הדא היא דכתיב וכלי כליו רעים. אמר ליה. לא לך אנא שמע. איני קופץ אלא למה שאמר לי זקיני. שאמר לי. אם ראית חלומות קשים או חזיונות קשים קפוץ לשלשה דברים ואת ניצול. ואילו הן. לתפילה ולצדקה ולתשובה. ושלשתן בפסוק אחד. ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו זה תפילה. ויבקשו פני זו צדקה. כמה דתימר אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך. וישבו מדרכיהם הרעים זו תשובה. אם עשו כן מה כתיב תמן. ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם. מיד ויסב. דכתיב ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל יי. לאי זה קיר נשא עיניו. רבי יהושע בן לוי אמר. לקירה שלרחב נשא עיניו. כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת. אמר לפניו. רבון כל העולמים. רחב שתי נפשות הצילה לך. ראה כמה נפשות הצלת לה. הדא היא דכתיב ויבואו הנערים המרגלים ויוציאו את רחב ואת בית אביה ואת אמה ואת אחיה ואת כל אשר לה ואת כל משפחותיה הוציא ויניחום מחוץ למחנה ישראל. תני רבי שמעון בן יוחי. אפילו היה במשפחותיה מאתים אנשים והלכו ונדבקו במאתים משפחות כולהן היו ניצלין בזכותה. אבותיי שקרבו לך כל הגרים הללו על אחת כמה וכמה שתתן לי את נפשי. רבי שמואל בר נחמן אמר. נשא את עיניו בקירה שלשונמית. נעשה נא עליית קיר קטנה ונשים לו שם מיטה ושלחן וכסא ומנורה. אמר לפניו. רבון כל העולמים. שונמית קיר אחד עשתה לאלישע והחייתה את בנה. אבותיי שעשו לך את השבח הזה על אחת כמה וכמה שתתן לי את נפשי. רבי חיננא בר פפא אמר. נתן עיניו בקירות בית המקדש. בתתם סיפם את סיפי ומזוזתם אצל מזוזתי והקיר ביני וביניהן. בני אדם גדולים היו ולא היו יכולין לעלות ולהתפלל בכל שעה והיו מתפללין בתוך בתיהם. והקדוש ברוך הוא מעלה עליהן כאילו נתפללו בבית המקדש. אבותיי שעשו לך את כל השבח הזה על אחת כמה וכמה שתתן לי את נפשי. ורבנין אמרין. נתן עיניו בקירות לבו. שנאמר מעי מעי אוחילה קירות ליבי הומה לי לבי לא אחריש. אמר לפניו. רבון העולמים. חיזרתי על מאתים וארבעים ושמונה איברים שנתתה בי ולא מצאתי שהכעסתי אותך באחד מהן. על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי. כתיב ויהי דבר יהוה אל ישעיהו הנביא לאמר. לך ואמרת אל חזקיה נגיד עמי כה אמר יי אלהי דוד אביך שמעתי את תפילתך ראיתי את דמעתך הנני מוסיף על ימיך חמש עשרה שנה. אמר ליה. כדון אמרית ליה הכין. וכדון אנא מימר ליה הכין. אמר ליה. גברא רבה הוא ולית הוא מהימנתי. אמר ליה. עינוון סגין הוא והוא מהימן לך. ולא עוד אלא עדיין לא יצאת הברה בעיר. ויהי ישעיהו לא יצא חצר התיכונה. העיר כתיב. כד דקם מנשה הוה פרי חורי ישעיה. בעי מיקטלוניה והוא ערק מן קדמויי. ערק לארזא ובלעיה ארזא. חסר ציצתא דגולתיה. אתון ואמרין קדמוי. אמר לון. אזלון ונסרון ארזא. ונסרו לארזא ואיתחמי דמא נגד. ולא אבה יי לסלוח. מיכן שאין לו חלק לעתיד לבוא. והא כתיב מלבד חטאות מנשה בן יחזקיהו מלך יהודה. נימר. עד דלא יחזור ביה. על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה. נימר. עד שלא עשה תשובה. והא כתיב כי הוא אמון הרבה אשמה. לא הוסיף אלא חידש. והכתיב וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלם פה לפה. וכי איפשר לבשר ודם למלאות את ירושלם דם נקי פה לפה. אלא שהרג את ישעיהו שהיה שקול כמשה. דכתיב ביה פה אל פה אדבר בו. כתוב וידבר יי אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו. ויבא עליהם את שרי הצבא אשר למלך וילכדו את מנשה בחחים. מהו בחחים. בכירו מניקיא. אמר רבי לוי. מולא שלנחושת עשו לו ונתנו אותו בתוכה והיו מסיקין תחתיו. כיון שראה שצרתו צרה לא הניח עבודה זרה בעולם שלא הזכירה. כיון שלא הועיל לו כלום אמר. זכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד יי אלהיך ושמעת בקולו. כי אל רחום יי אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם. הרי אני קורא אותו. אם עונה אותי מוטב ואם לאו הא כל אפיא שוין. והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות שלא תעלה תפילתו שלמנשה לפני הקדוש ברוך הוא. והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקדוש ברוך הוא. רבונו שלעולם. אדם שעבד עבודה זרה והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה. אמר להן. אם איני מקבלו בתשובה הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה. מה עשה לו הקדוש ברוך הוא. חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד שלו ושמע תחינתו. הדא היא דכתיב ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיביהו. אמר רבי לעזר בירבי שמעון. בערבייא צווחין לחתרתה עתרתה. וישיביהו ירושלם למלכותו. במה השיבו. שמואל בר בינא בשם רבי אחא. ברוח השיבו. כמה דת מר משיב הרוח. וידע מנשה כי יי הוא האלהים. באותה שעה אמר מנשה. אית דין ואית דיין. וכי מה עשה בלעם הרשע. על ידי שנתן עצה לבלק בן צפור להפיל את ישראל בחרב. אמר לו. אלוה שלאומה הזו הוא שונא את זנות. אלא העמידו בנותיכם בזימה ואתם שולטין בהן. אמר ליה. ומישמע לי אינון. אמר ליה. אקים בנתך קומוי וינון חמיין ושמעין לך. הדא היא דכתיב ראש אומות בית אב במדין הוא. מה עשו. בנו להן קנקלין מבית הישימון עד הר השלג והושיבו שם נשים מוכרות מיני כיסנין. הושיבו את הזקינה מבחוץ ואת הנערה מבפנים. והיו ישראל אוכלין ושותין. והיה אחד מהן יוצא לטייל בשוק וליקח לו חפץ מן החנווני. והיתה הזקינה מוכרת לו את החפץ בשוייו והנערה אומרת לו. בא וטול לך בפחות. כן ביום הראשון וכן ביום השני וכן ביום השלישי. והיתה אומרת לו. מיכן והילך אתה כבן בית. היכנס ובור לך. וכיון שהיה נכנס היה שם צרצור מלא יין מן היין העמוני שהוא קשה והוא מפתה את הגוף לזנות. והיה ריחו מפעפע. ואדיין לא נאסר (יינן שלגוים) [יין נסך] על ישראל. והיתה אומרת לו. רצונך לשתות כוס יין. והוא אומר לה. הין. והיא נותנת לו והוא שותה. וכיון שהוא שותה היה היין בוער בו ככריסה שלחכינה. והוא אומר לה. הישמעי לי. והיא אומרת לו. רצונך שאשמע לך. והוא אומר. הין. מיד היתה מוציאה לו טפוס שלפעור מתוך חיקה שלה והיתה אומרת לו. השתחוה לזה ואני נשמעת לך. והוא אומר לה. וכי לעבודה זרה אני משתחוה. והיתה אומרת לו. אין את משתחוה אלא במגלה עצמך לו. זו היא שאמרו חכמים. הפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתו. והזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו. והיה שם צרצור מלא יין מן היין העמוני שהוא קשה שהוא מפתה את הגוף לזנות והיה ריחו מפעפע. ואדיין לא נאסר יין נסך על ישראל. והיתה אומרת לו. רצונך לשתות כוס יין. והוא אומר הין. והיא נותנת לו והוא שותה. כיון שהוא שותה היה היין בוער בו ככריסה שלעכנא. והוא אומר לה. הישמעי לי. והיתה אומרת לו. הינזר מתורת משה ואני נשמעת לך. הדא היא דכתיב המה באו בעל פעור וינזרו לבושת ויהיו שיקוצים כאהבם. עד שנעשו שיקוצים לאביהם שבשמים. אמר רבי לעזר. מה המסמר הזה אי איפשר לו לפרוש מן הדלת בלא עץ כך אי איפשר לפרוש מן הפעור בלא נפשות. מעשה בסובתה מאולם שהשכיר חמורו לגויה אחת להשתחוות לפעור. כיון שהגיעו לביתו שלפעור אמרה לו. המתן לי כאן עד שאיכנס ואשתחוה לפעור. כיון שיצאת אמר לה. המתיני לי כאן עד שאיכנס ואעשה כמות שעשית. מה עשה. נכנס ועשה את צרכיו וקינח עצמו בחוטמו שלפעור. והיו הכל מקלסין לפניו ואומרין. לא עשה אדם כשם שעשה זה. מעשה במנחם איש גופתה אריח שהיה מגלגל בחביות ובא אליו שרו שלפעור בלילה. מה עשה. נטל את השפוד ועמד עליו וברח ממנו. בא אליו בלילה השיני אמר לו. מנחם. מה אתה מקלליני. נתיירא ממנו ואמר לו. עוד איני מקללך. מעשה בשלטון אחד שבא ממדינת הים להשתחות לפעור. אמר להן. הביאו לי פר אחד איל אחד כבש אחד להשתחות לפעור. אמרו לו. אין אתה זקוק לכל אילו. אין את אלא כמגלה עצמך לו. מה עשה. גירה בהם סניגורים והיו מכין אותן ומפצעין את מוחיהם בגיזירין ואומרים להן. אי לכם ולטעותכם. כתיב ויחר אף יי בישראל. ויאמר יי אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליי נגד השמש. אמר לו. הושב את ראשיהם דיינים עליהם ויהיו הורגים בחטאים נגד השמש. הדא היא דכתיב ויאמר משה אל שופטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור. כמה הם שופטי ישראל. שבע ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות. שרי אלפים שש מאות. שרי מאות ששת אלפים. שרי חמשים שנים עשר אלף. שרי עשרות ששים אלף. נמצאו שופטי ישראל שבע ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות. אמר לון. כל חד מינכון יקטול תריי. נמצאו הרוגין חמש עשרה ריבוא ושבעת אלפים ומאתים. והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדיינית לעיני משה. מהו לעיני משה. כאינש דמר. הא גו עינך משה. אמר לו. אין צפורה מדינית ואין טלפיה סדוקות. זו טהורה וזו טמיאה. והיה שם פינחס. אמר. אין כאן אדם שיהרגנו ויהרג על ידיו. איכן הם האריות. גור אריה יהודה. דן גור אריה. בנימן זאב יטרף. כיון שראה פינחס שאין אדם מישראל עושה כלום. מיד עמד פינחס מתוך סנהדרין שלו ולקח את הרומח בידו ונתן את הברזל תחת פסיקייא שלו. התחיל מסתמך על עץ שלה עד שהגיע לפתחו. כיון שהגיע לפתחו אמרו לו. מאיין ולאיין פינחס. אמר להן. אין אתם מודין לי ששבטו שללוי אצל שבטו שלשמעון בכל מקום. אמרו. הניחו לו שמא התירו פרושים את הדבר. כיון שנכנס עשה לו הקדוש ברוך הוא ששה ניסים. הנס הראשון. דרכן לפרוש זה מזה והדביקן המלאך זה לזה. הנס השיני. כיוין את הרומח כנגד הקיבה שלה כדי שתהא זכרותו נראית מתוך קיבה שלה מפני הנוקרנין שלא יהו אומרים. אף הוא בין כתיפיו נכנס עמהן ועשה את צרכיו. הנס השלישי. סתם המלאך את פיהן ולא היו יכולין לצווח. הנס הרביעי. לא נשמטו מן הזיין אלא עמדו במקומן. הנס החמישי. הגביה לו המלאך את השקוף כדי שיצאו שניהן בין כתיפיו. הנס השישי. כיון שיצא את הנגף שהוא מחבל בעם מה עשה. השליכן לארץ ועמד ונתפלל. הדא היא דכתיב ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה. כשבאו ישראל לנקום נקמת מדין מצאו שם בלעם בן בעור. וכי מה בא לעשות. בא ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שמתו מישראל על ידו בשיטים. אמר ליה פינחס. לא דברייך עבדת ולא דבלק עבדת. לא דברייך עבדת. דמר לך. לא תיזיל עם שלוחי בלק ואזלת. ולא דבלק עבדת. דאמר לך. איזיל לייט ישראל וברכתנון. אף אני איני מקפחך שכרך. הדא היא דכתיב ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל על חלליהם. מהו על חלליהם. שהיה שקול כנגד כל חלליהם. דבר אחר. על חלליהם. מה חלליהם אין בהן ממש אף הוא אין בו ממש. דבר אחר. על חלליהם. שהיה צף כנגד כל חלליהם. והיה פינחס מראה לו את הציץ והוא שוקע ויורד. דבר אחר. על חלליהם. אלא מלמד שנתנו לו ישראל שכרו משלם ולא קיפחוהו. דואג אדם גדול בתורה היה. באו ישראל ושאלו את דוד. לחם הפנים מהו שידחה את השבת. אמר להם. סידורו דוחה את השבת לא לישתו ולא עריכתו דוחין את השבת. והיה שם דואג ואמר. מי הוא זה שבא להורות לפניי. אמרו לו דוד בן ישי הוא. מיד הלך ונתן עצה לשאול מלך ישראל להמית את נוב עיר הכהנים. הדא היא דכתיב ויאמר המלך לרצים הניצבים עליו סובו והמיתו את כהני יי כי גם ידם עם דוד וגו׳ עד ולא גלו את אזניו. מי היו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק. אבנר ועמשא היו. אמרו ליה. כלום אית לך עלינן אלא הדין זונרה והדין כלינירין. הא טריפין לך. ולא אבו עבדי המלך לשלוח את ידם בכהני יי. ויאמר המלך לדוייג. אמר רבי יהודה בר פזי. לדויג כתיב. אמרו לו. נתפשתה כדג. אתה עברתה רבתה. סוב אתה ופגע בכהני יי. ויסב דואג האדומי ויפגע בכהנים וגו׳. לא כן תני רבי חייה. אין ממנין שני כהנים גדולים כאחת. אלא מלמד שהיו כולם ראויין להיות כהנים גדולים. כיצד נתרחק. רבי חנינה ורבי יהושע בן לוי. חד אמר. אש יצאה מבית קודש הקדשים וליהטה סביבותיו. וחרנה אמר. תלמידים וותיקים נזדווגו לו והיו למידים והוא שכח. לקיים מה שנאמר חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישינו אל. אחיתופל אדם גיבור בתורה היה. כתוב ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל שלשים אלף. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא. תשעים אלף זקינים מינה דוד ביום אחד ולא מינה אחיתופל עמהן. הדא היא דכתיב ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל שלשים אלף. ויסף תלתין. עוד תלתין. ופשוטיה דקרייה תלתין. הרי תשעין. את מוצא בשעה שבא דוד לשאת את ארון ברית יי לא נשאו כתורה. וירכיבו את ארון ברית האלהים על עגלה חדשה וגו׳. והוה ארונא טעין כהניא לרומא וטריף לון לארעא. טעין כהנייא לרומא וטריף לון לארעא. שלח דוד ואייתי לאחיתופל. אמר ליה. לית את אמר לי מה לדין ארונא דו טעין כהנייא לרומא וטריף לון לארעא. טעין כהנייא לרומא וטריף לון לארעא. אמר ליה. שלח שאול לאילין חכימיא דמניתא. אמר דוד. מאן דידע למיקמתה ולא מקימה יהא סופיה מתחנקא. אמר דבר קומוי והוא קאים. הדא היא דכתיב ויהי כי צעדו נושאי ארון יי ששה צעדים ויזבח שור ומריא. רבי חנינה ורבי מנא. חד אמר. על כל צעידה וצעידה שור ומריא ובסוף שבעה פרים ושבעה אלים. וחרנה אמר. על כל צעידה וצעידה שבעה פרים ושבעה אלים ובסוף שור ומריא. אמר הקדוש ברוך הוא לאחיתופל. מילה דמיינקייא אמרין בכנישתא בכל יום לא אמרת ליה. ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. ודא אמרת ליה. וכן את מוצא בשעה שבא דוד לחפור תימליוסים שלבית המקדש חפר חמש עשר מאוון דאמין ולא אשכח תהומא ובסופא אשכח חד עציץ ובעא מירמיתיה. אמר ליה. לית את יכיל. אמר ליה. למה. אמר ליה. דנא הכא כביש על תהומא. אמר ליה. ומן אימת את הכא. אמר ליה. מן שעתא דשמע רחמנא קליה בסיני אנכי יי אלהיך רעדת ארעא ושקועת ואנא יהיב הכא כביש על תהומא. אף על גב כן לא שמע ליה. כיון דרימיה סליק תהומא ובעא מטפא עלמא. והוה אחיתופל קאים תמן. אמר. כדון דוד מתחנק ואנא מליך. אמר דוד. מאן דחכם דידע מקימתיה ולא מקים ליה ייא סופיה מתחנקא. אמר מה דאמר ואוקמיה. התחיל דוד אומר שירה. שיר המעלות. שיר למאה עולות. על כל מאה אמה היה אומר שירה. אף על גב כן הוה סופה מתחנקה. אמר רבי יוסי. הדא היא דמתלא אמרה. צריך בר נש חשיש על לווטייה דרבה אפילו על מגן. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר יצחק. מגילה שמסר שמואל לדוד אמרה אחיתופל ברוח הקודש. ומה הוה אחיתופל עביד. כד הוה בר נש אזל ממלך ביה במילה הוה אמר ליה. איזיל עביד כן והכן. ואין לית את מהימן לי אזל ושאיל באורים ותומים. והוה אזל שאל ומשכח ליה כן. הדא היא דכתיב ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל וגו׳ איש קרי ולא כתיב. לא יכלו הכתובים לקרותו איש. כיצד נתרחק. ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את חמורו וגו׳. שלשה דברים צוה אחיתופל את בניו. אמר להם. אל תמרדו במלכות בית דוד. דאשכחנן דקודשא בריך הוא נסיב לון אפין אפילו בפרהסיא. ואל תשאו ותתנו עם מי שהשעה משחקת לו. ואם היתה העצרת ברורה זרעו חטים יפות. ולא ידעין אם ברורה בטל ואם ברורה בשרב. גיחזי אדם גיבור בתורה היה. אלא שהיו בו שלשה דברים. עין צרה ופרוץ בערוה ולא היה מודה בתחיית המתים. עין צרה. בשעה שהיה אלישע יתיב בתינוייה הוה גיחזי יתיב ליה על תרעא דתלמידייא חמיין ליה ואמרין. גיחזי לא עאל ואנן עלון. והוה תנייו מתאמר ובר נש לא מיתהני כלום. כיון שנתרחק מה כתיב תמן. ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא (וגו׳) המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו. לא אסחין אוכלוסייא דתלמידייא דהוון תמן. ופרוץ בערוה. שכן השונמית אומרת לאישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עובר עלינו תמיד. אמר רבי יונה. הוא קדוש ואין תלמידו קדוש. אמר רבי אבון. שלא הביט בה מימיו. ורבנין דקיסרין אמרין. שלא ראת טיפת קרי על בגדיו מימיו. אמתיה דרבי שמואל בר רב יצחק אמרה. אנא הוינא משזגה מנוי דמרי. מן יומוי לא חמית מילה בישא במאנוי דמרי. כתיב ויגש גיחזי להדפה. מהו להדפה. אמר רבי יוסי בן חנינה. שנתן ידו בהוד שביופיה. בין דדיה. ולא היה מודה בתחיית המתים. את מוצא בשעה שבא אלישע להחיות את בנה שלשונמית אמר לו קח משענתי בידך ולך כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו. והוא לא עבד כן אלא כד פגע בר נש ביה ואמר ליה. מאיין ולאיין גיחזי. וו אמר ליה. אנא אזיל מחיה מתים. וו אמר ליה. לית דמחיה מתים אלא הקדוש ברוך הוא. דכתיב ביה יי ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. אזל ליה ולא עבד כלום. חזר לגביה אמר ליה. אנא ידע אילו הוה דמיך לא הוה מיתער על ידך. את מוצא בשעה שבא נעמן שר צבא מלך ארם אצל אלישע בא אליו בסוסו וברכבו. אמר רבי יוחנן. בסוסו כתיב. בעא מיתן ליה דהב וכסף אסטלוון ולבושין אבנים טובות ומרגליות. ולא קיבל עליו. הדא היא דכתיב ויפצר בו לקחת וימאן. אתא גיחזי ואמר חי יי כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה. מומה כתיב. אזל ומטא ביה ונסב מה דנסב ואטמרון בעיליתיה. אתא גבי אלישע. אמר ליה. מאיין ולאיין גיחזי. מיאנתה מתן שכרן שלצדיקין. אמר לו. לא הלך עבדך אנה ואנה. ויאמר לא ליבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת כסף וזהב העת לקחת אבנים טובות ומרגליות. לפיכך צרעת נעמן תדבק בו. כתיב וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער וגו׳. ומי היו. רבי יהודה בשם רב. גיחזי ושלשת בניו היו. כתיב ויבא אלישע דמשק ובן הדד מלך ארם חלה וגו׳. מה אזל בעי מיעבד תמן. אזל בעא מקרבא לגיחזי ואשכחיה מוחלט. מיכן שדוחין בשמאל ומקרבין בימין. אמר רבי יוחנן. בחוץ לא ילין גר דלתיי לאורח אפתח. מיכן שדוחין בשמאל ומקרבין בימין. לא כשם שעשה אלישע שדחה את גיחזי בשתי ידיו. שני חלאים חלה אלישע. אחד כדרך הארץ. ואחד שדחה את גיחזי. רבי חנניה ורבי יהושע בן לוי. בשעה שנמנו ואמרו. שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק לעולם הבא. יצתה בת קול ואמרה המעמך ישלמנה כי מאסת אלא כי אתה תבחר ולא אני ומה ידעת דבר. ביקשו לצרף את שלמה עמהן. בא דוד ונשטתח לפניהן. ויש אומרים. אש יצאת מבית קודש הקדשים וליהטה סביבותיהם. הדר עילה. הוה יליף מצלי ומתענה. כיון שנמנה עמהן צלי ולא איתעני. דורשי רשומות אמרו. כולהם יש להם חלק לעולם הבא. מה טעם. לי גלעד ולי מנשה אפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי. מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי. לי גלעד זה אחאב מלך ישראל שנפל ברמות גלעד. לי מנשה כשמועו. אפרים מעוז ראשי זה ירבעם בן נבט אפרתי. יהודה מחוקקי זה אחיתופל. מואב סיר רחצי זה גיחזי. על אדום אשליך נעלי זה דואג האדומי. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא. רבון כל העולמים. מה נעביד ודוד מלכא דישראל מיקל לון. אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם. אמר לון. עלי לעשותן רעים אילו לאילו. עלי פלשת אתרועע עלי פלשת התרועעי. עלי לפלש להם מעשים טובים ולעשותן ריעים אילו לאילו.