תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק א הלכה ג

משנה: יום תגלחת זקנו ובלוריתו יום שעלה בו מן הים ויום שיצא בו מבית האסורים וגוי שעשה משתה לבנו אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש. הלכה: יום תגלחת זקנו כול׳. מה. אותו היום בלבד. או אותו היום בכל שנה. והתני. תגלחתו ותגלחת בנו אסורה. תיפתר שגילחו שניהן כאחת. והתני. משתהו ומשתה בנו אסורה. תיפתר שגילחו שניהן כאחת שנשאו נשים. והתני. לידתו ולידת בנו אסורה. אית לך מימר. שנולדו שניהן כאחת. תיפתר בההוא דלא אספיק מיעבד ביומיה עד דאיתיליד ליה בר ועבד כחדא. תני. לא ישלח לו חביות מכורות לחנווני מפני שהוא כטוענו טענת חנם. לא יסרב אדם בחבירו לארחו בשעה שאינו רוצה. לא ירבה לו בתקרובת בשעה שהוא יודע שאינו מבקש. מהו בתקרובת. רחיץ בזווי אוחרי. ובירושלם היה הופך עיכליה דימינא לשמאלא. תני. עיר שיש בה גוים וישראל. אם נותנין הגוים לגבאין גובין מהן ומישראל. ומפרנסין עניי גוים ועניי ישראל. ומבקרין חולי גוים וחולי ישראל. נוחמים אבילי גוים ואבילי ישראל. וקוברין מיתי גוים ומיתי ישראל. ומכניסין כלי גוים וכלי ישראל. מפני דרכי שלום. גירדאי שאלון לרבי אמי. יום משתה שלגוים מהו. וסבר מישרי לון מן הדא. מפני דרכי שלום. אמר ליה רבי בא. והתני רבי חייה. יום משתה שלגוים אסור. אמר רבי אמי. אילולא רבי בא היה לנו להתיר עבודה זרה שלהן. וברוך המקום שריחקנו מהם.