תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ב הלכה ט

משנה: אילו מותרין באכילה חלב שחלבו גוי וישראל רואהו והדבש. והדבדבניות אף על פי שמנטפות אין בהן משום הכשר משקה. וכבשים שאין דרכן לתת בהן יין וחומץ. וטרית שאינה טרופה וציר שיש בו דגה ועלה של חלתית וזיתי קלוסקא המגולגלין. רבי יוסי אומר השלוחין אסורין. והחגבים מן הסלילה אסורין ומן ההפתק מותרין. וכן לתרומה: הלכה: אילו מותרין בהנייה כול׳. אמר רבי לעזר. הדא דאת אמר. בתבשיל שאין דרכו לתת לתוכו יין וחומץ. הא דבר בריא שנתן אסור אפילו בהנאה. רבי יעקב בר אחא רבי חייה בשם רבי יוחנן. ישראל וגוי שהן שופתין בקדירה. ישראל שופת והגוי מנער. מי מחזיר. סברין מימר. ישראל מחזיר. אמר רבי בנימין בר ליואי. והוא שנתבשל כמאכל בן דרוסאי. רבי יוסי בעי. אם בשנתבשל כאכילת בן דרוסאי למה ליה ישראל מחזיר. אפילו הגוי מחזיר. אי זהו החילק. רב אמר. סולתניתא. אמר רבי יוחנן. הוא חילק הוא טרית טרופה. רבי זעירא כהנא בר תחליפא חנן בר בא בשם רב. לחלוחתא אסורה משום תערובת דגים טמאים. רבי בא בשם רב יהודה. הדא דתימר. במקום שאין המים מהלכין. אבל במקום שהמים מהלכין אין דג טהור מהלך עם דג טמא. והא ימא דטיבריה כגון המים המהלכין הן. אמר רבי יוסי בירבי בון. ובלבד בשעה שהדג טורף. שמואל אמר. הדא חפיתה יהביה גו קליפתה. אין עבדת לחלוחי שרייא. ואילא אסירה. אי זו הטרית שאינה טרופה. כל שהראשים והשזרות שלה קיימין. רבי לעזר בשם רבי חנינה. מעשה בספינה אחת משלבית רבי שהיו בה יותר משלש מאות חביות. ובדק רבי את כולהון ולא מצא אלא אחת שהראשים והשזרות שלה קיימין. והתיר את כולהן. רבי יעקב בר אחא אמר. רבי אסי מקשי. לה מסתברה דלא אותה חבית תהא מותרת ושאר כל חביות יהו אסורות. אלא על ידי עילא. זבינתא איתקלקלת. שאל רבי חגיי לרבי בא בר זבדא. אמר ליה. אין דבר שלרבים נאסר. רבי יעקב בר זבדי אמר. רבי יצחק מקשי. ואילין איגרתא לא גוים לוקין כתיב בהן. ואת אמר. על ידי עילא. והכא על ידי עילא. תני עולא שכפא קומי רבי דוסא. דג טמא משריץ. דג טהור מטיל ביצים. חזר ותנא קומוי. מעי דגים וקירבי דגים אינן נאכלין אלא על פי מומחה. אמר ליה. חזור בך. הדא תני או הדה. הוה בעי מיחזור ביה. אמר ליה רבי זעירא. לא תחזור בך. ביציאתן הן נגמרות. רבי בא בשם רב יהודה. אם אמר לך. מלחתים. נאמן. נתן בר בא אמר קומי שמואל. ידע אנא מפרשה בין עוברי דגים טמאין לעוברי דגים טהורין. עוברי דגים טמאים עגולין. עוברי דגים טהורין ארוכין. אחוי ליה הדא סלפיתא. אמר לה. כזה מהו. אמר ליה. טמא. אמר ליה. לא ביש לי דאמרת על טהור טמא. אלא סופך דאמר על טמא טהור. תני. אין לוקחין מעי דגים וקירבי דגים אלא על פי מומחה. אין לוקחין תכלת אלא על פי מומחה. אין לוקחין גבינה ותינייקי אלא על פי מומחה. אין לוקחין יין בסוריא אלא על פי מומחה. אין לוקחין בשר שאין בו סימן אלא על פי מומחה. וכולן נאכלין אצל מי שאינו מומחה ואינו חושש. רבי אחא רבי תנחום בשם רבי יהושע בן לוי. שילח לו חלתית נאמן. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי. שילח לו תכלת נאמן. טלייא דלוי צנברייא הוה מזבן פירין. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא. עבדו שלנאמן כנאמן. גרמנא עבדיה דרבי יודן נשייא הוה ליה תוכלא. רבי יסא בשם רבי יוחנן. עבדו של מומחה כמומחה. ומלח סלוקנרית. אית תניי תני. שחורה אסורה ולבנה מותרת. אית תניי תני. לבנה אסורה ושחורה מותרת. מאן דמר. שחורה אסורה. שנותן לתוכה שרץ שחור. ומאן דמר. לבנה אסורה. שנותן לתוכה שרץ לבן. רבי חנניה בן גמליאל אמר משום רבי יהודה בן גמליאל. זו וזו אסורה. אמר רבי חנניה. שכן חד הוה לנא והיה נותן לתוכה שומן שלחזיר. הן סככות הן פרעות. הן רפפות הן רעלות. הן איסטגיות הן ספיות. הן כוסות הן גומות. היא מקום תחת הכוסות היא מקום הנחת חתיכות. הן זיתי קלוסקא הן זיתים מגולגלין. והשלוחין אסורין. רבי חייה בשם רבי יוחנן אמר. מין הוא והן נותנין לתוכן חומץ שיהו חולצין את גלעיניהן.