תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ב הלכה ח

משנה: אילו דברים של גוים אסורין ואין איסורן איסור הנאה חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו הפת והשמן שלהן ושלקות. רבי ובית דינו התירו בשמן. כבשין שדרכן לתת בהן יין וחומץ וטרית טרופה וציר שאין בה דגה והחילק וקורט של חלתית ומלח סלוקנרית הרי אלו אסורין ואין איסורן איסור הנאה: הלכה: אילו דברים שלגוים אסורין כול׳. חלב הגוי למה הוא אסור. רבי בא בר רב יהודה רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. חלב הגוי למה הוא אסור. משום גילוי. ויעמיד. אמר רבי שמואל בר רב יצחק. מפני האירס הנתון בין הנקבים. ותני כן. ג׳ אירסים הן. אחד צף ואחד שוקע ואחד דומה לשבכה. פעלייא הוון בחקליא. איתגליית קולתא דמיא. אשתון קמייא ואנכון. תינייני ומייתין. אני אומר. אירס שוקע היה. ביומוי דרבי ירמיה איתגליין גיגייתיה דסדרא רובא. אישתון קמייא ולא אינכון. תינייני ומיתו. אני אומר. ארס שוקע היה. ותני כן. אבטיח שניקר ואכלו ממנו עשרה בני אדם וכן יין שנתגלה ושתו ממנו עשרה בני אדם אסור לוכל ולשתות אחריהן. אני אומר. אירס שוקע היה. אמר רבי ירמיה. חלב הגוי למה הוא אסור. משום תערובת בהמה טמאה. ותני כן. ישראל יושב בעדר והגוי חולב ומביא לו ואינו חושש. פיתן. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יונתן. פת מהלכות שלעימעום היא. כך אני אומר. מקום שפת ישראל מצויה בדין הוא שתהא פת גוים אסורה. ועימעמו עליה והתירוה. או מקום שאין פת ישראל מצויה בדין הוא שתהא פת גוים מותרת. ועימעמו עליה ואסרוה. אמר רבי מנא. וכי יש עימעום לאיסור. ופת לא כתבשילי גוים הוא. כך אנו אומרים. מקום שאין תבשילי ישראל מצויין בדין הוא שיהו תבשילי גוים מותרין. אלא כיני. מקום שאין פת ישראל מצויה בדין הוא שתהא פת גוים אסורה. ועימעמו עליה והתירוה מפני חיי נפש. רבנן דקיסרין בשם רבי יעקב בר אחא. כדברי מי שהוא מתיר ובלבד מן הפלטר. ולא עבדין כן. אמרון קומי רבי חייה רובה. תני רבי שמעון בן יוחי כן. אוכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגו׳. מה מים לא נשתנו מברייתן אף כל דבר שלא נשתנה מברייתו. התיבון. הרי מוטליא ופנקריסין וקובטיות וקליות וחמים שלהן הרי אילו מותרין. ניחא כולהון שהן יכולין להישרות לחזור לכמות שהיו. קליות למה. רבי יוסי בירבי בון בשם רב. כל אוכל שהוא נאכל כמות שהוא כחי אין בו משום בישולי גוים. עם הפת יש בו משום בישולי גוים. מה מקיים רבי חייה רובה אוכל תשברו מאתם. באוכל תשברו. האכלתו שברתו. אם היה קשה עליך באוכל תשברו ואם לאו הכרה (הרבה) עליו כסף. אמרין. כן הוה רבי יונתן עביד. כד הוה בר נש רב עליל לקרתא הוה משלח ליה איקרין. דאין אתא דין דיתם או דין דארמלא ישכח אפין מפייסא. מי אסר את השמן. רב יהודה אמר. דניאל אסרו. וישם דניאל על לבו וגו׳. ומי התירו. רבי התירו ובית דינו. בשלשה מקומות נקרא רבי יהודה הנשיא. רבותינו. בגיטין ובשמן ובסנדל. וקרו ליה בי דינא דשרו מישחא. כל בית דין דשרו ג׳ דברים נקרא בי דינא שריא. אמר רבי יודן. בית דינו חלוק עליו בגיטין. מהו שתהא מותרת להינשא. רבי חגיי אמר. מותרת להינשא. רבי יוסי אמר. אסורה להינשא. רבי אחא רבי תנחום בר חייה בשם רבי חנינה ואמרי לה בשם רבי יהושע בן לוי. שהיו עולין להר המלך ונהרגין עליו. יצחק בר שמואל בר מרתא נחת לנציבין. אשכח שמלאי הדרומי יתיב דרש. רבי ובית דינו התירו בשמן. אמר שמואל אבל. רב לא קביל עליה מיכול. אמר ליה שמואל. אכול. דלא כן אנא כתב עליך זקן ממרא. אמר ליה. עד דאנא תמן אנא ידע מאן ערר עליה שמלאי הדרומי. אמר ליה. מר בשם גרמיה לא בשם רבי יודן נשייא. אטרח עלוי ואכל. רבי יוחנן בעי. ולא כן תנינן. שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמיניין. ורבי ובית דינו מתירין מה שאסר דניאל וחביריו. רבי יוחנן כדעתיה. אמר רבי יוחנן. מקובל אני מרבי לעזר בירבי צדוק שכל גזירה שבית דין גוזרין ואין רוב ציבור מקבלין עליהן אינה גזירה. בדקו ומצאו בגזירתו שלשמן ולא מצאו שקיבלו רוב הציבור עליהן. ביצה צלויה שלהן. בר קפרא שרי. חזקיה אסר. עד כדון בשנצלית לדעת. נצלית שלא לדעת. נישמעינה מן הדא. מעשה שנפלה דליקה באשת קנים ובאגם תמרים והיו שם חגבים ונצלו. אתא עובדא קומי רבי מנא ואסר. אמר רבי אבהו. משום תערובת חגבים טמאים. אמר רבי יוסי בירבי בון. והדא מן חמירתא דרב. רב נחת לתמן חמתון מקללין וחמר עליהון. חד בר נש הוה טעין קופד מהלך בשוקא. אתת דייתא וחטפתא מן ידיה אתר תותיה. אזל בעי מיסביניה. אמר ליה רב. אסיר לך. דנא אמר דנבילה הות טעינה ואתר תתה ונסיבת דין תחותוי. חד בר נש אזל בעי משזגא איסקופתה גו נהרא. אנשיתה וסלק ליה. אזל בעי מיסביניה. אמר ליה רב. אסיר לך. דנא אמר ההיא שטפה נהרא ואייתי חורי דנבילה תותיה. תורמוסין שלהן מה הן. רבי אוסר. גניבה מתיר. אמר רבי. אני זקן והוא זקן. אני עלת על ליבי לאסור והוא עלת על דעתו להתיר. רבי מנא בר תנחום אזל לצור והתיר תורמוסין שלהן. רבי חייה בר בא אזל לצור ואשכח לרבי מנא בר תנחום שהתיר תורמוסין שלהן. אתא גבי רבי יוחנן. אמר ליה. מה מעשה אירע לידך. אמר ליה. אשכחית לרבי מנא בר תנחום שהתיר תורמוסין שלהן. אמר ליה. ולא פגעת ביה. אמר ליה. אדם גדול הוא והוא יודע למתק את הים הגדול. אמר לו. לאו בני. חשבון מים הוא יודע. ובשעה שהמים מקלסין את בוראן הן מתמתקין. אמר רבי יצחק בר לעזר. בא לומר גנייו ואמר שבחו. אמר רבי יוסי בירבי בון. חשבון גדול הוא. רבי זכאי דאלכסנדריאה הוה ידע לה. אמר. ואי בעית ילפתה מיניה. חלוט שלהן מהו. נישמעינה מן הדא. רבי אמי סלק עם רבי יודן נשייא לחמתא דגדר והתיר חלוט שלהן. רבי בא בר ממל בעי. מה בין חלוט לתורמוסין. אמר רבי יוסי. חלוט מחוסר מעשה ידי האור הוא. תורמוסין אינן מחוסר מעשה ידי האור הוא. חוורנס אין בו משום בישולי גוים ויוצאין בו משום עירובי תבשילין. רבי בא בשם רב אתי. מרטיסה אין בו משום בישולי גוים ויוצאין בו משום עירובי תבשילין. רבי יוסי בירבי בון בשם רב הונא. כל אוכל שהוא נאכל חי כמות שהוא אין בו משום בישולי גוים ויוצאין בו משום עירובי תבשילין.