תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ג הלכה ד

משנה: שאל פרקלוס בן פלוסלוס את רבן גמליאל בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר לו כתוב בתורתכם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפדודיטי. אמר לו אין משיבין במרחץ. כשיצא אמר לו אני לא באתי בגבולה היא באת בגבולי. אין אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי אלא אומרים נעשית אפרודיטי נוי למרחץ. דבר אחר אם נותנין לך ממון הרבה אתה נכנס לעבודה זרה שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה וזו עומדת על פי הביב וכל אדם משתינין לפניה. לא נאמר אלא אלהיהם. את שהוא נוהג בו משום אלוה אסור. ואת שאינו נוהג בו משום אלוה מותר: הלכה: שאל פרקלוס בן פלוסלוס כול׳. מה אנן קיימין. אם בששאלו בהילכות המרחץ היה לו להשיב. ואם בשלא שאלו בהילכות המרחץ לא היה לו להשיב. דמר רבי יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי. שואלין הילכות המרחץ בבית המרחץ. הילכות בית הכסא בבית הכסא. כהדא רבי שמעון בן לעזר עאל מיסחי עם רבי מאיר. אמר ליה. מהו שנדיח. אמר ליה. אסור. מהו שנקניח. אמר ליה. אסור. ולא כן שמואל שאל לרב. מהו לענות אמן במקום מטונף. אמר ליה. אסיר. ואסיר דאמרית לך אסיר. אשכח תני. שואלין הילכות המרחץ בבית המרחץ. הילכות בית הכסא בבית הכסא. אמר רבי יודן אביו דרבי מתניה. מהילכות המרחץ שאלו אלא שאין דרך לענות במרחץ. אמר רבי שמואל בר אבדימי. מהילכות המרחץ שאלו אלא שהבל המרחץ רע לשיניים. חברייא רבי חמא בר יוסי בשם רבי הושעיה רבי זעירא בשם רבי יהושע בן לוי. תשובת הפלג השיבו. דלא כן היה לו להשיבו מבעל פעור שאין עבודתו אלא בפעירה. מאי כדון. את שהוא נוהג בו משום אלוה אסור. ואת שאינו נוהג בו משום אלוה מותר.