תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ג הלכה ה

משנה: הגוים העובדים את ההרים ואת הגבעות הם מותרין ומה שעליהן אסורין שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך. רבי יוסי הגלילי אומר אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם. אלהיהם על הגבעות ולא הגבעות אלהיהם. ומפני מה אשירה אסורה מפני שיש בה תפישת ידי אדם. וכל שיש בה תפישת ידי אדם אסור. אמר רבי עקיבה אני אהיה אובין לפניך. כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נישאה ועץ רענן דע שיש שם עבודה זרה: הלכה: הגוים העובדים את ההרים כול׳. רבי זעירא רבי יסא רבי יוסי בר חנינה בשם רבי הושעיה. כתוב אחד אומר לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך. וכתוב אחר אומר כסף וזהב אשר עמהם. אם עליהם למה עמהם. ואם עמהם למה עליהם. מה עליהם דבר שהוא מיוחד להם תכשיט להם. אף עמהם דבר שהוא מיוחד להם תכשיט להם. רבי יוחנן בשם רבי ינאי. כל שהכניסו לפנים מקנקלין אסרו. כגון כיסים שלמעות. אמר רבי יסא. סימן הוה לנו והדר רבי הושעיה פליגא על דרבי ינאי. ולית היא אלא מסייעה לה. מה עליהן דבר שהוא שמיוחד להן תכשיט להן. אף עמהן דבר שהוא מיוחד להן תכשיט להן. יצאו כיסים שלמעות. רבי בא בשם רב יהודה. ואפילו מים ומלח. מלח לשוף ומים לדיח. ואהין אפילו. אלא כגון מים ומלח. הנעבד. אית תניי תני. בין שלו בין שלחבירו אסור. ואית תניי תני. שלו אסור ושלחבירו מותר. מן דמר. בין שלו ובין של חבירו אסור. רבי יהודה. ומן דמר. שלו אסור ושל חבירו מותר. רבי יוסי ורבי שמעון. רבי יוסי בשם רבי אילא. דברי הכל היא. כמה דתימר תמן. דבר שיש בו רוח חיים אף על פי שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה. ודכוותה. דבר שאינו שלך אף על פי שאינו נאסר להדיוט (אינו) נאסר לגבוה. רבי בון בר חייה אמר. אפילו סולת שלו אסור ושלחבירו מותר. מה כמאן דמר בין שלו בין שלחבירו אסור אמר. לא איתפלגון בדבר שאין בו רוח חיים. אתא רבי בון בר חייה מימר לך. בדבר שיש בו רוח חיים היא מתניתא. בין מה דאיפלגון בדבר שאין בו רוח חיים. הא דבר שיש בו רוח חיים אסור. ודבר שאין בו רוח חיים לא כל שכן. הוי שלא תאמר כמא דאת אמר תמן. דבר שיש בו רוח חיים אף על פי שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה. ודכוותה. דבר שאינו שלך אף על פי שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה. השתחווה לביצה. חזקיה אמר. לא אסרה. רבי יוחנן אמר. אסרה. אמר רבי זעירה. בביצה פליגין. חברייא אמרין. בחלוקי נחל פליגין. אמר רבי הונא. וקרא מסייע למאן דאמרי חברייא. בחלקי נחל חלקך הם הם גורלך. חייליה דחזקיה מן הדא. מפני מה אשירה אסורה מפני שיש בה תפוסת יד בני אדם. וכל שיש בה תפוסת ידי אדם אסור. הכל מודין בחיטין שאסורות. דמר רבי חנינה בר יסא בשם רב יהודה. שורשי חיטה בוקעין בארץ חמשים אמה. שורשי תאינה רכים בוקעין בצור. אם כן מה יעשו שורשי חרוב ושרשי שקמה. אמר רבי חנינה. אחת לשלשים יום התהום עולה ומשקה אותן. ומה טעם. אני יי נצרה לרגעים אשקנה. תני. רבי שמעון בן אלעזר אומר. מלמד שאין הארץ שותה אלא לפי חיסומה. ביצת עבודה זרה שנעשית אפרוח. רבי חגיי בשם רבי יאשיה. איתפלגון כהנא וחזקיה. כהנא אמר. מותרת. וחזקיה אמר. אסורה. וקשיא על דעתיה דחזקיה. היך איפשר לביצת עבודה זרה שתיעשה אפרוח. מה אנן קיימין. אם בשפחסה אין כאן אפרוח. אם בשהכניסה לפנים מן הקינקלין. תא חמי. אילו השתחווה לה לא אסרה. ומפני שהכניסה לפנים מן הקינקלין אסרה. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה. תיפתר שגירר בה לעבודה זרה. אגוז שלערלה שנטעו וכן ביצת הקדש שנעשית אפרוח. רבי יסא. איתפלגון כהנא ורבי יוחנן. כהנא אמר. אסורה. ורבי יוחנן אמר. מותרת. אמר רבי זעירא קומי רבי יסא. והאמר רבי. מותרת. אף הוא אינו פודה בזמן זרעה. אתא רבי חנניה ורבי יונה רבי לעזר בשם כהנא. פודה אותה בזמן זרעה. רבי חנניה בשם רבי פינחס אמר מתקנתא. כהנא אמר. אסורה ופודה אותה כמות שהיא. רבי יוחנן אמר. מותרת פודה אותה בזמן זרעה. אמר רבי עקיבה אני אובין לפניך כול׳. אנן תנינן. אובין. אית תני. אוביל לפניך. מאן דמר. אובין. נבין. ומאן דמר. אוביל. נייבל. תני רבי בורקי קומי רבי מנא. מלמד שלא הניחו הכנענים לא הר ולא גבעה שלא עבדו עליו. ולא כן סברנן מימר. דבר שיש בו רוח חיים אף על פי שאינו אסור להדיוט אסור לגבוה. בית הבחירה איכן נבנה. על פי נביא. ויעל דוד בדבר גד אשר דבר ביד יי.