תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ג הלכה ו

משנה: מי שהיה ביתו סמוך לבית עבודה זרה ונפל אסור לבנותו. כיצד יעשה כונס בתוך שלו ובונה. היה שלו ושל עבודה זרה נדון מחצה למחצה. אבניו ועציו ועפרו מטמאין כשרץ שנאמר שקץ תשקצנו וגו׳. רבי עקיבה אומר כנדה שנאמר תזרם כמו דוה צא תאמר לו. מה הנידה מטמא במשא אף עבודה זרה מטמא במשא: הלכה: מי שהיה ביתו סמוך לבית עבודה זרה כול׳. כתוב תועבה בנידה וכתוב תועבה בשרצים וכתוב תועבה בעבודה זרה. בנידה כי כל אשר יעשה מכל התועבות. בשרצים לא תאכל כל תועבה. בעבודה זרה ולא תביא תועבה אל ביתך. אבל איני יודע לאי זו דבר הוקשה. רבי עקיבה אומר לתועיבה דנידה הוקשה. מה הנידה מטמא במשא אף עבודה זרה מטמא במשא. או מה הנידה מטמא על גב אבן מסמא אף עבודה זרה מטמא באבן מסמא. רבי זריקא בשם רבי חנינה. ואית אמרין לה. בשם רב חסדא. מודה רבי עקיבה לחכמים שאין עבודה זרה מטמא באבן מסמא. ורבנן אמרי. לתועיבה שבשרצים הוקשה. מה השרץ מטמא בהיסט אף עבודה זרה מטמא בהיסט. או מה השרץ מטמא בכעדשה יכול אף עבודה זרה תטמא בכעדשה. רבי זעירא רבי יצחק בר נחמן רבי לעזר רבי אבהו בשם רבי יוחנן. ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים. מה המת מטמא בכזית אף עבודה זרה תטמא בכזית. או מה המת מטמא משיכניס ראשי אצבעותיו יכול אף עבודה זרה משיכניס ראשי אצבעותיו. נתיצה נתיצה גמר מבית המנוגע. מה בית המנוגע משיכניס ראשו ורובו אף עבודה זרה משיכניס ראשו ורובו. אמר רבי חנינה. זאת אומרת שאין טומאת עבודה זרה מחוורת. דלא כן מקישה לקלים ואינו מקישה לחומרין. אמר רבי מנא. מחוורת היא. ולמה הוא מקישה למת ולשרץ. ללמד ממנה לקלים שבה. הדא דאת אמר בעבודה זרה שבורה. אבל בעבודה זרה שלימה כל שהיא. דמר רבי יוסי בירבי בון רב חמא בר גוריון בשם רב. בעל ראש גוייה הוה וכאפון הוה. ומה טעם. וישימו להם בעל ברית לאלהים. מה טעמיה דרבי עקיבה. תעב תתעבנו כנידה. מה טעמון דרבנן. שקץ תשקצנו כשרץ. מה מקיימין רבנן טעמיה דרבי עקיבה תעב תתעבנו. צאהו נבליהו. מה הן לרבנין נבליהו. רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי לעזר. צא תאמר לו. את שקורין אותו פני אלוה קורין אותו פני כלב. עין כוס קורין אותה עין קוץ. גדייה קורין אותו גלייא. רבי תנחומא בעי רבי הונא. כתוב העי אשר עם בית און מקדם לביתאל. מקדם קורין אותו ביתאל ועכשיו קורין אותו בית און. תני בשם רבי לעזר. לא רצה לקרות עומדה קורין אותו עמידה. וצווחין לדהון שלמימי רגלים עמידה. מה מקיימין רבנין צא תאמר לו. רבי יוסי בירבי אבין רבי הונא בשם רב יוסף. מניין שאין אומרים לאדם צא עד שיכנס ראשו ורובו. אית מתניתא אמרה. עבודה זרה כנידה ומשמשיה כנידה. ואית מתניתא אמרה. עבודה זרה כנידה ומשמשיה כשרץ. מאן דמר. עבודה זרה כנידה ומשמשיה כנידה. ניחא. ומאן דמר. עבודה זרה כנידה ומשמשיה כשרץ. כל עצמו אינו קרוי נידה אלא במשמשיה. תיפתר בחקוקין על גופה. דאמר רבי יעקב דכפר חנן. תיפתר במשתחוה לאפוד עצמו. כעניין שנאמר ויעש גדעון אפוד. מתניתין כמאן דאמר. עבודה זרה כנידה ומשמשיה כנידה. ותנינן. אבניו ועציו ועפרו מטמאין כשרץ. תיפתר במשתחוה לבית עצמו. דאמר רבי בא רב הונא בשם רב. המשתחוה לבית אסרו. רבי זעירא רבי אבהו בשם רבי יוחנן. המקדיש את הבית אין מועלין בו. ומאן דאמר. אין מועלין בו. אסרו. התיב רבי חגיי קומי רבי יוסי. והא מתניתא פליגא על רב. השוקת שבסלע אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין ממנה ואינה צריכה צמיד פתיל ואינה פוסלת את המקוה. היתה כלי וחיברה בסיד וכול׳ עד פוסל את המקוה. מפני שחקקה ואחר כך חיברה. הא אם חיברה ואחר כך חקקה מה את עבד לה. פתר לה כרבי יוחנן. סיתותן שלאבנים היא גמר מלאכתן. לית הדא פליגא על רבי שמעון בן לקיש דאמר. עבודה זרה שנשברה מותרת. וכן סברנן מימר. אם בעתיד להחזירן לכליין דברי הכל אסור. תיפתר למשתחוה לכל אבן ואבן ואחר כך בניין. לית הדא פליגא על רבי יוחנן. דרבי יוחנן אמר. עבודה זרה שנשברה אסורה. וכן סברנן מימר. אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר. תיפתר במשתחוה לזמורה ואחר כך נטעה. לוי אמר. משתחוה לבית אסרו. למערה לא אסרה. מה בין בית למערה. אמר רבי חנינה בירבי הלל. בית היה לו שעת תלישה. מערה לא היתה לה שעת תלישה. רבי יוחנן פתר מתניתין בגר וגוי שירשו את אביהן גוי. ולמה לא פתר לה בשבאת עבודה זרה ונסמכה לו. תני. בת עבודה זרה ונסמכה לו ואחר כך הלכה לה מותר. אבל גר וגוי שירשו את אביהן גוי אסורה. תני. בית עבודה זרה ונסמכה לו ואחר כך הלכה לה מותר. אבל אם בא הוא ונסמך לעבודה זרה כל הבית לשם עבודה זרה. אמר רבי יוסי. מתניתין אמרה כן. היה שלו ושל עבודה זרה ידון מחצה למחצה.