תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ד הלכה ז
משנה: שאלו את הזקנים ברומי אם אין רצונו בעבודה זרה למה אינו מבטלה. אמרו להן אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדין היה מבטלו. הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות להרים ולגבעות. יאבד עולמו מפני השוטין. אמרו להן אם כן יאבד דבר שאין צורך לעולם בו ויקיים דבר שצורך העולם בו. אמרו להן אף אנו מחזיקין ידי עובדיהם של אילו שאומרים תדעו שהן אלוהות שהרי אילו בטלו ואילו ואילו לא בטלו: הלכה: שאלו את הזקינים ברומי כול׳. גזל זרע וזרע אין סופו לצמח. הבא על אשת איש אין סופו להוליד ממזר. אלא הניחו לעולם שינהוג כמנהגו. שוטים שקילקלו עתידין ליתן דין וחשבון. אמר רבי זעורא. אילו הוה כתיב כמוהם יהיו עובדיהם קשיא. עובדי החמה כחמה ועובדי הלבנה כלבנה. אלא כמוהם יהיו עושיהם. אמר רבי מנא. אילו כתיב כמוהם יהיו עובדיהם לא קשיא. דכתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה. רבי נחמן בשם רבי מנא. עתידה עבודה זרה להיות באה ורוקקת בפני עובדיה ומביישתן ובטילה מן העולם. ומה טעם. יבושו כל עובדי פסל. רבי נחמן בשם רבי מנא. עתידה עבודה זרה להיות באה וכורעת לפני הקדוש ברוך הוא ובטילה מן העולם. ומה טעם. ישתחוו לו כל אלהים.
