תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ד הלכה ח

משנה: לוקחין גת בעוטה מן הנכרי אף על פי שהוא נוטל בידו ונותן לתוך התפוח. ואינו נעשה יין נסך עד שירד לבור. ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר: הלכה: לוקחין גת בעוטה כול׳. תני רבי חנן. והוא שלא העלים ישראל את עיניו ממנו. אבל אם העלים עיניו ממנו לא בדא. עד כדון כשהיה נוטל יין וענבים כאחת ונותן על התפוח. היה נותן אילו בפני עצמן ואילו בפני עצמן אפילו מן מותר גוממיות. שתחת האשכולות אסורות. שבצידיהן מותרות. רבי יוסי בירבי בון בשם רבי יוחנן. הן עצמן נעשות יין נסך. גת שפקקה גוי מבפנים אסורה ומבחוץ מותרת. שאי איפשר שלא היה שם שיפה אחת טלולה ונוגע בה ומנסך כל הבור. רב הונא בשם רב. הקילוח כבור. רבי זעירה בעי. בכל אתר לית את עבד הנצוק חיבור. והכא את עבד הנצוק חיבור. סבר רב הונא. נתנסך הבור נתנסך הקילוח. נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור. רבי בא לא אמר כן. אלא נתנסך הבור לא נתנסך הקילוח. נתנסך הקילוח נתנסך הבור. מאי דאמר רב הונא בשם רב. הקילוח כבור. סבר רב הונא. כשם שהבור מתנסך כך הקילוח מתנסך. תמן אמרי בשם רב. מגעו שלגוי עושה יין נסך. רב נחמן בר יעקב אמר. ובלבד בשותת. ארמייא נפל לגובא. אתא עובדא קומי רבי הונא. אמר. כובשין עליו עד דתזחלון גובה. אמר רבי חנינה. ידא אושיט. אמר. אייתון ניצרין וזלפון מתותי ידיה. שמעון בר חייה הוה מתני לחייה בר רב. גוי מאימתי עושה יין נסך. אמר ליה. משיודע בטיב עבודה זרה. אפיק רב יאשיה מכילתא אמר ליה. הדא דאת אמר. בלוקח ענבים מן הגוי. אבל הגוי עצמו בן יומו עושה יין נסך. גוי מהו שיעשה בפיו יין נסך. רבי אדא בשם רבי לעזר. אין גוי עושה יין נסך בפיו. רבי ירמיה בשם רבי אבהו. הגוי עושה יין נסך בפיו. ותני כן. אגרניסום שטעם מן הכוס או מן המיניקת והחזיר לחבית אסור. על דעתיה דרבי אדא בשם רבי לעזר. והוא שהחזיר הגוי. על דעתיה דרבי ירמיה בשם רבי אבהו. ואפילו החזיר ישראל.