תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ה הלכה א

משנה: השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך שכרו אסור. שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת אף על פי שאמר לו העבר לי חבית של יין נסך ממקום למקום שכרו מותר. הלכה: השוכר את הפועל כול׳. ולא שכרו הוא נותן לו. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. קנס קנסוהו. תני. החמרים והכתפים וכל העושין בשביעית שכרן שביעית. אמר רבי זעירא. בפירות היתר היא מתניתא. וההיא דהורי רבי יוחנן לאילין דבית רבי ינאי שלא יהו נוטלין שכר בידיהן יין אלא מעות כרבי יהודה וכרבי נחמיה הורי להון. אמר רבי יילי. בפירות עבודה זרה היא מתניתא. כדמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן. ביין נסך קנס קנסוהו. כיתף עמו חבית בחבית את קונסו בחביתו עד כדי שכרו. נתן לו קרקע בשכרו. בכל אתר את אמר. אין קרקע נאסר. וכא נאסר. נתן לו בהמה בשכרו. בכל אתר את אמר. אין דבר שיש בו רוח חיים נאסר. וכא נאסר. נתן לו הכל בשכרו הכל אסור או אינו אסור אלא עד כדי שכרו. היה עושה עמו בטובת הנאה את ממשכנו מנכסיו עד כדי שכרו. היה עושה עמו חצי יום באיסור חצי יום בהיתר. היה מוכר חולין ושיני בכרך אחד אי זה שירצה חולין יעשה. ושיני יעשה. והכא כן. נישמעינה מן הדא. השוכר את הפועל להביא יין לחולה. אם הביא לו חייב ליתן לו. ואם לאו אין חייב ליתן לו. אבל אם אמר לו. יין לחולה ממקום פלוני ותפוח לחולה ממקום פלוני. בין הביא בין לא הביא חייב ליתן לו. דמי רגליו נותן לו. וכא לא דמי רגליו נותן לו. רבי ירמיה בעי. שכרו לשבר חביות שליין נסך. אפילו כן שכרו אסור. אסי אמר. דמי יין נסך ביד גוי אסור. דמי עבודה זרה ביד גוי. רבי יונתן אמר. מותר. רבי יוחנן אמר. אסור. מתניתא מסייעה לדין ומתניתא מסייעה לדין. מתניתא מסייעה לרבי יוחנן. גוי שהיה חייב מעות לישראל. לא יאמר לו. המתן עד שאמכור יין נסך עד שאמכור עבודה זרה ואתן לך. אני אומר. שמא החליף. מתניתא מסייעה לרבי יונתן. גוי שהיה חייב מעות לישראל הרי זה מוכר יין נסך ונותן לו. עבודה זרה ונותן לו. מפני מראית העין. הכל מודין בחליפין שאסורות. חליפי חליפין מהו. אמר רבי חנינה. מחלוקת רבי ישמעאל ורבנן. רבי ישמעאל בירבי יוסי אמר. אסור. ורבנן אמרי. מותר. רבי לעזר בר הושעיה. טעמון דרבנן והיית חרם כמוהו. כל שאת יכול לקיימו ממנו הרי זה כמוהו. מאי כדון. אמר רבי יוסי בירבי בון. כמוהו כמוהו ב׳ פעמים על שם לא ידבק בידך מאומה מן החרם.