תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ד הלכה יב

משנה: המטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו בבית הפתוח לרשות הרבים בעיר שיש בה גוים וישראל מותר. בעיר שכולה גוים אסור עד שיושיב שם שומר. ואין שומר צריך להיות יושב ומשמר אף על פי שהוא יוצא ונכנס מותר. רבי שמעון בן אלעזר אומר כל רשות גוים כאחת: המטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו והלה כותב לו שנתקבלתי ממך מעות מותר. אבל אם ירצה ישראל להוציאו ואינו מניחו עד שיתן לו את מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים: הלכה: המטהר יינו שלנכרי כול׳. רבי אבהו בשם רבי יוסי ברבי חנינה. לא סוף דבר פתח אלא אפילו חלון ויש בה ארבע על ארבע על רום עשרה. ובלבד מקורה ובמגופף. היה לרבי. נימר. אם היה נראה עולה ויורד בו אסור ואם לאו מותר. רבי בא בשם רב יהודה. בעיר שיש בה דלתים ובריח היא מתניתא. בדא תני. שומר אף על פי שאינו בא אחת לקיצים. תני. ישראל וגוי שכנסו את יינן בפרכייא שלעיר. אפילו שומרים גוים אפילו חביות פתוחות מותרות שאין מנסכין כן. רבי הילא בשם רבי ינאי. הלוקח כמוכר. ותני כן. אחד הלוקח ואחד המוכר ברשות הגוי. בזמן שהיין של ישראל וישראל דר שם מותר. והוא שיהא עליו מפתח וחותם. ובזמן שהיין שלגוי וישראל דר שם מותר. והוא שיהא לו עליו מפתח וחותם. ואם אין ישראל דר שם אסור אף על פי שיש עליו מפתח וחותם. רבי יילי בשם רבי ינאי. חלוקים על רבי שמעון בן לעזר. לא על הדא אתאמרת אלא על הדא דבתרה. המטהר יינו שלנכרי וכול׳.