תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ה הלכה ג

משנה: יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם והן מותרות ואם היו מבוקעות אסורות. מעשה בביתוס בן זונין שהביא גרוגרות בספינה ונשתברו חביות של יין נסך על גביהן ובא מעשה לפני חכמים והתירו. זה הכלל כל שהוא בהנייתו בנותן טעם אסור וכל שאינו בהנייתו בנותן טעם מותר כגון החומץ שנפל לגריסים: הלכה: יין נסך שנפל על גבי ענבים כול׳. מתניתין בשלא נידלדל חותמן. אבל נידלדל חותמן כמבוקעות הן. מה את עבד לה. כיין ביין או כיין לתבשיל. אין תעבדינה כיין לתבשיל דברי הכל אסור. ואין תעבדינה כיין ביין מחלוקת רבי מאיר וחכמים. אמר רבי יוחנן. הדא דאת אמר ברותחין. אבל בצונין אסור. שכן דרך בני ציפורין עושין כן וקורין אותו שהלייא. היו רותחין וציננן. מעתה אפילו רותחין יהו אסורין מאחר שדרכן לצון. דתני. כל נותנין טעם בין לשבח בין לפגם אסור. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. לשבח אסור. לפגם מותר. כגון חומץ שנפל לגריסין. רבי יסא בשם רבי יוחנן. דרבי מאיר היא. דתנינן תמן. וכן שעורים שנפלו בתוך הבור של מים. אף על פי שהבאישו מימיו מימיו מותרין. והדא מתניתא רבי מאיר אומר. במחלוקת. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דברי הכל. רבי יוסי בירבי בון אמר. שמועתה כן. על דעתיה דרבי מאיר במחלוקת. על דעתין דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דברי הכל.