תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ה הלכה ד

משנה: נכרי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום אם היה בחזקת המשתמר מותר. אם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב רבן שמעון בן גמליאל אומר כדי שיפתח ויגוף ותגוב: הלכה: נכרי שהיה מעביר כול׳. אמר רבי שמואל. מעשה בנכרי אחד שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום. אתא עובדא קומי רבי אבהו ואסר. אמרי. בפתוחות הוה עובדא. אמר רבי זריקן. לא סוף דבר מליאות אלא אפילו חסירות. דטרף ונגע בידא וחזר. את סבר דהדא דרבן שמעון בן גמליאל לקולא ולית היא אלא לחומרא. דשיתומהון דרבנן מעט מגף. רבי יהודה בר פזי בשם רבי אמי. ביצה צלויה שלכותים הרי זו מותרת. רבי יעקב בר אחא בשם רבי לעזר. תבשילי כותים הרי אילו מותרין. הדא דאת אמר. בתבשיל שאין דרכו לתת לתוכו יין וחומץ. הא דבר בריא שנתן אסור אפילו בהנייה. כהדא דתני. בראשונה היו אומרין. יינה של אוגדור למה הוא אסור. מפני כפר פגש. ושלבורגתה מפני בירת סוריקה. שלעין כושית מפני כפר שלם. חזרו לומר. פתוחה בכל מקום אסורה וסתומה מותרת. נקובה ושתומה הרי היא כסתומה. רבי יצחק בן חקולה אמר. הרי זו כפתוחה. אמר רבי חנינה. ואנא יכיל קיים. אין הוה עילויה יקיר לא איתפתחת. ואין לא איתפתחת. כהדא רבי שמעון בן לעזר אזל לחדא קרייה דשמריין. אתא ספרא לגביה. אמר ליה. אייתי לי חדא קולא שתימא. אמר לו. הא מבועא קמך שתי. אטרח עלוי. אמר ליה. הא מבועא קמך שתי. חמתיה מטרח עלוי. אמר ליה. אין את מריה דנפשך הא מבועא קמך שתי. ואין נפשך מרתך ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה. כבר נתקלקלו הכותים. רבי ישמעאל בירבי יוסי אזל להדא ניפוליס. אתון כותייא לגביה. אמר לון. אנא מחמי לכון דלית אתון סגדין לאהין טורא אלא לצלמייא דתחותוי. דכתיב ויטמון אותם יעקב תחת האלה אשר עם שכם. שמע קלין אמרין. נקרוץ נסדר לאילין כובייא. וידע דאינון בעו מיקטלוניה. וקרץ ונפק ליה. רבי אחא אזל למאוס ואכל חליטן. רבי ירמיה אכל חמצין. רבי חזקיה אכל קמצין. רבי אבהו אסר יינן מפי רבי חייה ורבי אסי ורבי אמי שהיו עולין בהר המלך וראו גוי אחד שהיה חשוד על יינן. אתון אמרון ליה קומוי. אמר לון. ולא על ידי עילא. ואית דבעי מימר. חדא ערובת שובא לא אישתכח חמרא בכל סמרטיקי. בפוקי שובא אישתכחת מלייא מן מה דאייתון ארמייא וקבלוניה כותייא מינהון. ואית דבעי מימר. כד סליק דיקלטינוס מלכא להכא גזר ואמר. כל אומייא ינסכון בר מן יודאיי. ונסכון כותייא ונאסר יינן. ואית דבעי מימר. כמין יון אית להון ומנסכין ליה. כותייא דקיסרי בעו מרבי אבהו. אבותיכם היו מסתפקין בשלנו. אתם מפני מה אינכם מסתפקין ממנו. אמר להן. אבותיכם לא קילקלו מעשיהם. אתם קילקלתם מעשיכם. תמן תנינן. ארץ ישראל טהורה ומקוותיה טהורין. ארץ כותים טהורה ומקוותיה ומדורותיה ושביליה טהורין. שביליה טהורין. חזקה שאין בוררין להן שביל אלא מטהרה. ומקוותיה טהורין. רבי לעזר בירבי יוסי הדא דת מר. להאמינן שאינן שאובין. הא למידת ארבעים לא. דדרשי אך מעיין ובור מקוה מים. מה מעיין מטהר כל שהוא אף מקוה מטהר כל שהוא. בעון מרבי אבהו. חלוט שלהן מהו. אמר לון. הלואי היינו יכולין לוסר גם מימיהן. רבי יעקב בר אחא בשם רבי חנינה. כותאי דקיסרין מותר להלוותן בריבית. רבי יוסי בעי. מעתה לא נחוש לחלתן. ונן חמיי רבנן חששון.