תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ה הלכה טו

משנה: הלוקח כלי תשמיש מן הגוי את שדרכו להטביל יטביל להגעיל יגעיל. ללבן באור ילבן. השפוד והאסכלה מלבנן באור והסכין שפה והיא טהורה: הלכה: הלוקח כלי תשמיש מן הגוי כול׳. הלוקח כלי תשמיש מן הגוי דברים שיודע שעושין בהן אוכל נפש כגון כוסות מדיחן וטהורין. אבל יורות וקומקמין מגעילן בחמין. וכולן שנשתמש בהן אף על פי שלא הטביל והגעיל ושף וליבן הרי אילו טהורין. תני רבי הושעיה. צריך להטביל. כהדא. רבמי סלק עם רבי יודן נשייא לחמתא דגדר ושאלון כסף מן אילין דאוסינוס. שאלון לרבי ירמיה אמר. צריך להטביל לפי שיצאו מטומאת הגוי ונכנסו לקדושת ישראל. יצא לחוץ ונלמד. נפקון ושמעון רבי יעקב בר אחא שמעון בר בא בשם רבי יוחנן. לא שנו אלא לוקח. אבל שואל מותר. מעתה אפילו כלים. רבי הושעיה זבין כלים ומטבילן. הכא את אמר. מדיחן והן טהורין. וכא את אמר. מגעילן בחמין. חומר הוא בגיעולי גוים. סכין תוחבה בארץ ג׳ פעמים ודייו. רבי בא בשם רב יהודה. הדא דתימר בסכין קטנה. אבל בסכין גדולה צריכה ליבון. והליבון צריך שיהו ניצוצות מנתזין ממנה.