תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ה הלכה יד

משנה: גת של אבן שזפתתה גוי מנגבה והיא טהורה. ושל עץ רבי אומר ינגב. וחכמים אומרים יקלוף את הזפת. ושל חרס אף על פי שקלף את הזפת הרי זו אסורה: הלכה: גת שלאבן שזפתה גוי כול׳. מתניתין דרבי. שלעץ רבי אומר. ינגב. וחכמים אומרים. יקלוף את הזפת. ושלחרס דלא כרבי. דתני. הגת והמחץ והמשפך שלגוי. רבי מתיר וחכמים (אומרים). מודה רבי בקנקנים שאסורות. ומפני מה אילו אסורין ואילו מותרין. אילו מכנסן לכך ואילו אין מכנסן לכך. רבי יוסי בשם רבי יוחנן. הלכה כרבי. כלי פפייר שזפתן גוי. רבי יוסי ברבי בון בשם שמואל. הלכה כרבי. מחלוקת רבי וחכמים. דתני. היתה גיתו טמיאה ומבקש לטהרה. הלולבין והדפין והעדשה מנגבן וטהורין. והעקל שלנצרים ושלבטבוט ושלעץ שלשיפה שלחוטין שלגמי מיישנן כל שנים עשר חודש. רבן שמעון בן גמליאל אומר. מבד לבד ומגת לגת. תני. אמר רבן שמעון בן גמליאל. אם רצה לטהרן מיד נותן בצינור שמימיו מקלחין או בנהר שמימיו מהלכין כדי עונה. כשם שאת מנגב בטהרות כך מנגב ביין נסך. כמה היא עונה. רבי יוסי בשם רבי יוחנן אומר. חצי יום. וחצי לילה. תני רבי חייה. או יום או לילה. מה ופליג. אלא כאן שהיום והלילה שוין וכאן בשאין היום והלילה שוין.