תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ה הלכה י

משנה: המוכר יינו לנכרי פסק עד שלא מדד דמיו מותרין. מדד עד שלא פסק דמיו אסורין. נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של נכרי ונטלו ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל אם יש בו עקבת יין אסור. המערה מכלי אל כלי את שערה ממנו מותר את שערה לתוכו אסור: הלכה: המוכר יינו לנכרי כול׳. רבי בא רב הונא בשם רב. ואהן דנגד בזיקא והיא מיבזעא בידיה לא חייב בה. אמר רבי יוסי בירבי בון. לכן צריכה אפילו מעיל לה גו חנותה ולא אתכוון אלא דלא יזכה בה חורון. מהו שתקנה לו כשער הפחות. אמר רבי חגיי קומי רבי יוסי. מתניתא אמרה שאינה נקנית לו כשער הפחות. דתנינן תמן. המוכר יינו לנכרי. פסק עד שלא מדד דמיו מותרין. מדד עד שלא פסק דמיו אסורין. אם אתה אומר לקנות לו כשער הפחות אפילו מדד עד שלא פיסק ייעשה כמי שפיסק עד שלא מדד ויהיו דמיו מותרין. מהו עקבת יין. בההוא דמלכלך. כמה דתימר עקובה מדם. פשיטא דא מילתא. ישראל תופש בפי המשפך והגוי מערה דברי הכל אסור. גוי תופש במשפך וישראל מערה. רבי אסי אוסר ורבי אמי מתיר. גוי תופש בפי הנוד וישראל מערה. רבי ירמיה בשם רבי זעירא. היא המחלוקת. רבי מנא בעי קומי רבי יוסי. היידא מחלוקת. אמר ליה. מחלוקת רבי אסי ורבי אמי. ישראל תופש בנוד וגוי מערה. סברין מימר. דברי הכל מותר. רבי שמואל כל גרמא אמר שאסור. שפעמים שישראל מרפה ידיו ונמצא כל העירוי מחמת הגוי. ואהו דמרגל זיקא מעיל לרע אין בו משום מערה מכלי לכלי.