תלמוד ירושלמי עירובין פרק א הלכה ד

משנה: רחבה לקבל אריח ובריאה לקבל אריח. רבי יהודה אומר רחבה אף על פי שאינה בריאה: הלכה: רחבה לקבל אריח כול׳. תני. רבי שמעון אומר. ברייה אף על פי שאינה רחבה. רב הונא בשם רב. הלכה כרבי מאיר. שמואל אמר. הלכה כרבי יודה. רבי יהושע בן לוי אמר. הלכה כרבי שמעון. אמר רבי שמעון בר כרסנא. מכיון דתימר. הלכה כהדין והלכה כהדין. מאן דעבד הכין לא חשש ומאן דעבד הכין לא חשש. אמר רבי מנא. מכיון דאיתמר הלכה כרבנן. שבקין ליחיד ועבדין כרבנן. רב אזל לחד אתר. חמא חד מבוי שריתיה בליחיא. יהב לה בחוטרא ואפלה. אמר ליה רב חונא. דיקלא קאים. אמר ליה רב. עינוי דרב חונא גבה. ועינוי דרב לית אינון גבה. אלא הריני אוסר להן משם קורה. ולשבת הבאה אני מתיר להן משום לחי. שיהיו יודעין שאם ינטל הדקל שהוא אסור לטלטל. ואית בעי מימר. דלא יהוון סברין כרבי יודה. דרבי יודה אמר. רחבה אף על פי שאינה ברייה. דרבי חיננא לא אמר כן. אלא רב אזל לחד אתר. חמה חד מבוי שניטל קורתו ואסר לה. אמר ליה רב חונה. דיקלא קאים. אמר ליה רב. עינוי דרב חונא גבה. ועינוי דרב לית אינון גבה. אלא הריני אוסר להן משום קורה. ולשבת הבאה אני מתיר להן משום לחי. שיהיו יודעין שאם יינטל הדקל שהוא אסור לטלטל. אית דבעי מימר. דלא יהוון סברין כרבי יודה. דתנינן תמן. איזהו קרפף. כל שהוא סמוך לעיר. דברי רבי יהודה. והכא הוא אומר אכן. אמר רבי מנא. כבית דירה עבד לה רבי יודה.