תלמוד ירושלמי עירובין פרק א הלכה ה

משנה: היתה של קש או של קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת. עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה. עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת. אם יש בהקפה שלשה טפחים יש בה רוחב טפח: הלכה: היתה של קש או שלקנים כול׳. למי נצרכה. לרבי יודה. דרבי יודה אמר. רחבה אף על פי שאינה בריאה. עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה. רבי אחא בשם רבי זעירא. רבי יודה היא. רבי יוסה בשם רבי זעירא. דברי הכל היא. והוא שתהא עקמומית מן הצד. עקמומית שאינה מעכבת את המבוי. אבל עקמומית שהיא מעכבת את המבוי הרי זו אסורה. ואי זהו עקמומית שהיא מעכבת את המבוי. כל שאילו יגוד ואין בין זו לזו שלשה. עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת. עוד היא דרבי יודה. מן הים למדו. ויעש את הים מוצק עשר באמה וגו׳. איפשר לומר עגול. שכבר נאמר מרובע. איפשר לומר מרובע. שכבר נאמר עגול. אין תימר עגול. נמצאת אומר. מאה וששים ידות טהרה הוא מחזיק. אין תימר מרובע. נמצאת אומר. מאה ועשרים ושתי ידות טהרה היה מחזיק. אמור מעתה. שתי אמות העליונות עגולות היו. שלש אמות התחתונות מרובעות היו. נמצאת אומר. מאה וחמשים ידות טהרה היה מחזיק. כתוב אחד אומר אלפיים בת יכיל. וכתוב אחר אומר מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל. איפשר לומר אלפיים. שכבר נאמר שלשת אלפים. איפשר לומר שלשת אלפים. שכבר נאמר אלפיים בת. נמצאת אומר. אלפיים בלח שהן שלשת אלפים ביבש. מיכן למדו חכמים. ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש.