תלמוד ירושלמי עירובין פרק ב הלכה א

משנה: עושין פסין לביראות ארבעה דיומדין נראין כשמונה דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר שמונה נראין כשנים עשר. ארבעה דיומדין וארבעה פשוטין גובהן עשרה טפחים ורוחבן ששה ועוביין כל שהוא וביניהן כמלוא שתי רבקות של שלש שלש בקר דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר של ארבע ארבע קשורות ולא מותרות אחת נכנסת ואחת יוצאת: הלכה: עושין פסין לביראות כול׳. לפי שהפרוץ רבה על העומד הוא עושה דיומדין. אבל לא פשוטין. אוף הוא מוכיח על עצמו משום הולכת הבאר. רבי זעירא בשם רבי אלעזר. הגיעוך סוף תחומי שבת עד איכן הן. שאם עשה כן במקום אחד וחזר וזרק ארבע אמות ברשות הרבים. חייב. אמר רבי יוסה. לפי שבכל מקום עומד רבה על הפרוץ. וכאן היקלתה עליו שיהא הפרוץ רבה על העומד. החמרתה עליו בדבר אחר. שבכל מקום עושה פס שלארבע טפחים וכאן עושה פס שלששה טפחים. רב ירמיה בשם רב. לא התירו פסי ביראות אלא לעולי רגלים בלבד. רב אבין אמר. בשעת עולי רגלים. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק. מפני עולי רגלים. אמר רבי עזרא קומי רבי מנא. מתניתא אמרה כן. עושין פסין לביריות בזמן הזה. והא תנינן. ממלין מבור הגולה בגלגל בשבת מבור הגדול כול׳. מפני מה ממלין מבאר הקר בגלגל ביום טוב. אלא בשעה שעלה ישראל מן הגולה וחנו על אותה הבאר. והתנו עמהן הנביאים שביניהן שיהו ממלין מבאר הקר בגלגל ביום טוב. לא כל בארות הקר התירו. אלא אותה הבאר שחנו עליה בלבד. כמה דאת אמר תמן. מה שהותר הותר וכה שהותר הותר. רבי אבדימא דחיפא הורי בחיפא. רבי ירמיה הורי בחלף בפסי ביראות בזמן הזה. הוון בעיי מימר. רבי מאיר יודה לרבי יודה. רבי יודה לא יודה לרבי מאיר. רבי מאיר יודה לרבי יודה. רבי מאיר אית ליה דיומדין פשוטין ואת אמר הכין. מתוך שאת עושה דיומדין אבל לא פשוטין אף הוא סבור לומר. שמא מחיצת שבת כך הוא. והוא הולך ועושה כן במקום אחר ומתחייב. רבי אחא בשם רבי חיננא. לא דין מודי לדין ולא דין מודי לדין. אמר רבי מנא. אף על גב דלא אמר רבי יוסה דכי הדא מילתא. אמרה דכוותה. רבי בון ורבי בון בעון קומי רבי זעירא. כמה יהא דיומד ארוך ולא יהא צריך פשוט. אמר ליה. פחות משלשה כסתום. יותר מחמשה הופלג. אלא כן אנן קיימין משלשה ועד ארבעה. אין תימר. רבי מאיר יודה לרבי יודה. ויעשה בדיומד ארוך ולא יהא צריך פשוט. אמר רבי בא בר ממל. לא נצרך רבי מאיר לפשוטים אלא בשיטת רבי יודה. אמר רבי יוסה. ואפילו משיטתיה. מכל מקום אין העומד רבה על הפרוץ. מכיון שהעומד רבה על הפרוץ צריך פשוט. היתה אבן אחת גדולה. רואין שאם תיחלק ויש בה ששה לכאן וששה לכאן נידון משום דיומד. אית תניי תני. שאם תיחקק. הוון בעיי מימר. מאן דמר. שאם תיחקק. מודד מבפנים. מאן דמר. שאם תיחלק. מודד מבחוץ. אמר רבי יוסה. ולא עוד כקליפת השום החיצונה את עתיד להעמידה. הווי. לא שנייא בין כמאן דאמר. שאם תיחלק. בין כמאן דמר. שאם תיחקק. מודד מבפנים. מאן דמר. שאם תיחקק. בעגולה. ומאן דמר. שאם תיחלק. במרובעת. תדע לך שהוא כן. דכן תנייה מתיב לחבריה. אין בין דבריי לדבריך אלא שאתה אומר בעגולה ואני אומר במרובעת. היה שם חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה ויש בו ששה לכאן וששה לכאן. נידון משום דיומד. לא סוף דבר חריץ אלא אפילו גבשושית. מקצתו חריץ ומקצתו גבשושית. היו חמשה קנים ואין בין זה לזה שלשה. ויש בהן ששה לכאן וששה לכאן. נידונין משום דיומד. שלשה וקשר גמי מלמעלן מהו שיציל משום פיאה. כלום פיאה מצלת עד שתהא מוכחת מכל צדדיה. אלא כהין דעגלין כסתום הוא. היך מה דאת אמר תמן. רואין שאם תיחלק ויש בה ששה לכאן וששה לכאן נידונת משום דיומד. ומר אוף הכא כן. תמן עד קליפת השום החיצונה את עתיד להעמידה. והכא מה אית לך. אם אומר את כן בטלתה הילכות פיאה. הכותל והאילן ואישות קנים נידונין משום דיומד. עלו מאיליהן מטלטלין בהן עד בית סאתים. עשאן ביד מטלטלין בהן אפילו כור אפילו כוריים. היתה באר אחת גדול. לחצייה עשה ולחצייה לא עשה. לחצייה שעשה מותר. ולחצייה שלא עשה אסור. היו שתים. האמצעי מהו שידון לכאן ולכאן. מה צריכה ליה. כשהיו שנים ממלין. אבל אם היה אחד ממלא נידון לכאן ולכאן. חצר שהיא פתוחה לפסים מטלטלין מן החצר לפסים אבל לא מן הפסים לחצר. הא שתים אסור. אמר רבי בא. לא סוף דבר שתי חצירות. אלא אפילו חצר אחת ובה שני בתים. סברין מימר. בשלא עיריבו. הא אם עיריבו מותרין. רבי דניאל בריה דרב קטינה בשם רב חונה. אפילו עיריבו אסורות. שאין עירוב עושה אותן אחת. רב חונה כדעתיה. דאיתפלגון. מבוי שצידו אחד גוי וצידו אחד ישראל. רב חונה בשם רב אמר. אם עיריבו דרך פתחים הגוי אוסר עליהן. אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן. אפילו עיריבו דרך חלונות אין הגוי אוסר עליהן. ואפילו דיסבור רב חונה כרבי יוחנן. תמן מותר. מודה הוא הכא שהוא אסור. תמן שמא למחר תחרב הבאר. אף הוא סבור לומר. שמא עירוב מועיל בפסי ביראות. ואין מועיל עירוב בפסי ביריות. אמר רבי יוסי בירבי בון. לא התירו פסי ביריות אלא למלאות בהן מים בלבד. באו מים בשבת. כבר נכנסה שבת באיסור. חרבה הבאר כבר נכנסה שבת בהיתר. רבי יונה אמר. רבי נסא שאל. מהו לטלטל בין הפסים. נימר. אם יש בין זה לזה ארבעה טפחים כאסקופה אסורה. ואם לאו כאיסקופה מותרת. מותר לכאן ומותר לכאן. ובלבד שלא יחליף. תני. ישנן כעשר אמות. דברי רבי מאיר. רבי יודה אומר. כשלש עשרה וכארבע עשרה פרא. אמה מחצה ואמה ביניין.