תלמוד ירושלמי עירובין פרק א הלכה י

משנה: מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים. בשיירא דיברו דברי רבי יהודה. וחכמים אומרין לא דיברו חכמים בשיירא אלא בהווה. כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה דברי רבי יוסי בי רבי יהודה וחכמים אומרין אחד משני דברים. ארבעה דברים פטרו במחנה מביאין עצים מכל מקום ופטורין מרחיצת ידים ומדמאי ומלערב: הלכה: מקיפין בקנים בלבד כול׳. מקיפין בקנים לשיירא. דברי רבי יודה. הא יחיד צריך שתי וערב. והא רבי יודה מאי שנא בין יחיד לשיירא. ורבנן לא מהשניי בין יחיד לשיירא. נישמעינה מן הדא. שיירא שחנת בתל שהוא גבוהה עשרה. בנקע שהוא עמוק עשרה. בגינה שהיא מוקפת גדר. מטלטלין בה אפילו כור אפילו כוריים. מטלטלין בה עד בית סאתים. ובלבד שלא ישיירו בה בית סאתים פנוי. רבי אחא בשם רבי חיננה. אפילו אוכפות אפילו עביטין. מילתיה דרב הונא אמרה. ובלבד אדם. דמר רבי בא בשם רב חונה. אחד או שנים נותנין להן בית סאתים. שלשה נותנין להן בית ששת סאין. מיכן והילך לפי חשבון. אין שיירה פחות משלשה. אין הגוי משלים בשיירה. קטן מהו שישלים בשיירא. היך עבידא. היו שנים ועירבו עירוב אחד. ובא הגוי והוסיף. כבר נכנסה שבת באיסור. היו שלשה ועירבו שני עירובין. ובא הגוי ופתח. כבר נכנסה שבת בהיתר. רבי רדיפה אמר. רבי ניסא שאל. מהו ליתן להן שלשה ראשי תורין. שיהא זה מטלטל בתוך סאתים שלזה. וזה מטלטל בתוך סאתים שלזה. רבי אחא בשם רב חסדיי. אתייא דרבי יוסי בירבי יודה בשיטת אביו וחלוק על אביו. בשיטת אביו. ביחיד יתר מבית סאתים. וחלוק על אביו. בשיירא פחות מבית סאתים. והן אשכחנן דרבי יודה אמר. ביחיד יותר מבית סאתים צריך שתי וערב. נישמעינה מן הדא. דמר רבי אחא תנא רבי חנין רבי יוסה בשם רב ששת. כשם שחלוקין כאן כך חלוקים בכלאים. וכלאים לא אפילו היא בית רובע. כמה היא מחנה. רבי חנניה אמר. מאה. ויבא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה. רבי אבונה בעי. אילו אמר מחנה ואנשים אשר אתו מאה. יאות. רבי יוחנן אמר. עשרה. ויבאו נערי דוד וידברו אל נבל וגו׳. מהו ויניחו. רבי יוסטא בר שונה אמר. נעשו מחנה. רבי יודה בן פזי אמר. עשרה. עד למחנה גדול כמחנה אלהים. וכמה מחנה אלהים. עשרה. תני בשם רבי יודה. שנים עשר אלף כמחנה ישראל. היוצאים למלחמת הרשות מותרין בגזל עצים לחים ואסורין בגזל עצים יבישין. היוצאים למלחמת חובה מותרין בגזל עצים יבישין ולחין. רבי דניאל בריה דרב קטנא בשם רב חונה. אם היו עשויין חבילה. אסור. עד כדון בשאינן סמוכין לחורש. ואפילו סמוכין לחורש. עד כדון בשאינן סמוכין למעיין. ואפילו סמוכין למעיין. נכנסו עמהן לעיר כבר נפטרו. יצאו עמהן מעיר כבר נתחייבו בדמאי. רבי יוסה בשם רבי אבהו אמר רבי חזקיה בשם רבי יודה בן פזי. דמיי תקן לא תקן. ומלערב. רב חייה בר אשי אמר. הדא דאת אמר בעירובי חצירות. אבל בעירובי תחומין דבר תורה הן. ויש חצירות במחנה. לסתור אוהלים שבמחנה. כהדה דתני. אוהלים שבמחנה צריכין עירוב. אהלים שבשיירה אינן צריכין עירוב. יהודה בן תימא אומר. אף חונים בכל מקום. ובמקום שהן נהרגין שם נקברין. שלא תאמר. יעשו כהרוגי פלמוסיות. אית תניי תני. אסור לפנותן. ואית תנויי תני. מותר לפנותן. אמר רב חסדיי. מאן דמר. מותר לפנותן. במכונסין. ומאן דמר. אסור לפנותן. במפוזרין. כשם שבהליכתן פטורין מארבעה דברים. כך בחזירתן פטורין מארבעה דברים. רבי יוסי בירבי בון שמע לה מן הדא מי ירא וחרד ישוב ויצפור מהר הגלעד. ולמה הן חוזרין בצפירה. מפני השונאין. רבי יוסי בירבי בון בשם רב. כשם שבהליכתן פטורין מארבעה דברים. כך בחזירתן פטורין מארבעה דברים.