תלמוד ירושלמי עירובין פרק ב הלכה ד

משנה: אם היתה דרך הרבים מפסקתה יסלקנה לצדדין. וחכמים אומרין אינו צריך. אחד באר הרבים ובור הרבים ובאר היחיד עושין להן פסים. אבל לבור היחיד עושין לו מחצה גבוהה עשרה טפחים דברי רבי עקיבה. רבי יהודה בן בבא אומר אין עושין פסים אלא לבאר הרבים בלבד. ולשאר עושין חגורה גבוהה עשרה טפחים: הלכה: פיס׳. רבי יהודה אומר עד בית סאתים כול׳. אמר רבי יוחנן. מחלפה שיטתיה דרבי יודה. דתנינן תמן. וכן גשרים המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת. דברי רבי יהודה. וחכמים אוסרין. אמר רבי אלעזר. אינה מוחלפת. אמר רבי ירמיה. די סבר כרב יהודה. דמר רב יהודה. הדא דתימר במפולשין לבקעה. אבל אם היו מפולשין לרשות הרבים אסור. אמר רבי יוסה. בכל אתר רבי לעזר סמיך לרבי חייה רובה. תני רבי חייה. כיצד מתירין רשות הרבים. רבי יודה אומר. לחי מיכן ולחי מיכן. קורה מיכן וקורה מיכן. וחכמים אומרים. לחי וקורה מיכן. ויעשה צורת הפתח מיכן. וכא אמר הכין. כאן בעשר. וכאן בשלש עשרה. מיליהון דרבנן פליגין. רבי אחא אמר. רב הושעיה שאל לאבא. כמה תהא פירצת המבוי על דעתיה דרבי יודה. והוא אמר ליה. משלש עשרה. והכא אמר הכין. דרבנן דקיסרין אמרין. תמן עומד רבה על הפרוץ. ברם הכא. פרוץ רבה על העומד. פיס׳. רבי יהודה אומר. אם היתה דרך הרבים מפסקתה כול׳. מה בין בור הרבים ומה בין בור היחיד. בור הרבים יש לו קול. בור היחיד אין לו קול. מעתה אפילו לבארו. אלא בור הרבים מימיו מצויין לכלות. בור היחיד אין מימיו מצויין לכלות. רבי יעקב בר אחא עמרם רב יהודה בשם שמואל. הלכה כרבי יודה בן בבא. אמר רבי יודה אבוי דרבי מתניה. מתניתא אמרה כן. עושין פסין לביריות. ולא לבורות. והא תנינן. אבל לבור היחיד עושין לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים. דברי רבי עקיבה. אלא כן אנן קיימין לבור הרבים. ודכוותה עושין פסין לביריות. לבאר הרבים.