תלמוד ירושלמי עירובין פרק ב הלכה ה

משנה: ועוד אמר רבי יהודה בן בבא הגינה והקרפף שהן שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה או שתהא סמוכה לעיר. הלכה: פיס׳. ועוד אמר רבי יהודה בן בבא כול׳. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן. מחצר המשכן למדו. אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים. וחמשין זימנין מן מאה הא חמשה אלפין. שובעין מן שובעין הא חמשה אלפין פרא מאה. ותנינן שבעים ושיריים. ותני שמואל. אמה ושני שלישי אמה שנו. שובעין זימנין מן תרין תלתותין ושבעין זימנין מן תרין תלתותין דעבדין מאה וארבעים תלתותין מאה וארבעים תלתותין שהן תשעים ושלש אמה ושליש. צא מהן ארבעה תשועין לארבע רוחות. נשתייר שם תשעה עשר תלתותין חסר תשוע. כהדא דתני. יש כאן דבר קל ולא יכלו חכמים לעמוד עליו. קרפף שיש בו מידת סאתים אינו מותר לטלטל בו אלא בארבע אמות. היו שנים. בזה בית סאה ובזה בית סאה חסר ארבע אמות. רבי זעירה בשם רבי יוחנן. מטלטלין בשני תשלומין לראשון. רבי לא בשם רבי יוחנן. אין מטלטלין בשני תשלומין לראשון. אמר רבי זעירא. מודה רבי לא שאם היו שלשה. בזה בית סאה ובזה בית סאה ובזה בית סאה. מודין שמטלטלין בשני תשלומין לראשון. קרפף שיש בו עד בית סאתים. אמר רבי אבהו. הואיל והוא ראוי לתיר על ידי שיירה וזרק מרשות הרבים לתוכו. חייב. רבי שמואל בר רב יצחק בעי. (לא לכשתתירנו) [לכשתירצו] שיירה. לאסור אסור. הא חייב חטאת אין כאן. מעתה מבוי שקורתו למעלה מעשרים. הואיל והוא כשר על דעתיה דרבי יודה משלש עשרה וזרק מרשות הרבים לתוכו. וחייב. מבוי שנפרץ יותר מעשר. הואיל ופירצת המבוי על דעתיה דרבי יודה משלש עשרה וזרק מרשות הרבים לתוכו. חייב. חצר שהיא פתוחה לקרפף. מטלטלין מן החצר לקרפף. אבל לא מן הקרפף לחצר. רבי יודן ענתודריא שאל. מהו לטלטל מקרפף לקרפף דרך חצר.