תלמוד ירושלמי עירובין פרק ג הלכה ב

משנה: מערבין בדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו. הכהנים בחלה ובתרומה. אבל לא בטבל ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו. השולח את עירובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בעירוב אינו עירוב. אם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה עירוב: הלכה: פיס׳. מערבין בדמאי ובמעשר ראשון כול׳. רבי יעקב דרומיא בעי. מתניתה דלא כבית שמי. דתנינן. ושלדמאי. בית שמי פוסלין ובית הלל מכשירין. ושלמעשר שיני בירושלם לא יטול. ואם נטל. כשר. רב ששת בשם רבי חייה רבה. טבל שיש עליו תניי מותר לטלטלו. כיצד הוא עושה. נותן עיניו במקצתו ואוכל את השאר. ותני. בית שמי אומרים. אין מערבין במעשר שיני בירושלם. אמר רבי ירמיה. הדא דאת אמר. בעירובי חצירות. אבל בעירובי תחומין (בקר)תני שנתן עירובו בירושלם שהוא יכול לעלות ולאוכלו שם. שמואל אמר. כבן תשע כבן עשר עירובו עירוב. אמר רבי יוסה. הדא דתימר. בעירובי תחומין. אבל בעירובי חצירות אפילו קטן. אמר רבי יהושע. מפני מה מערבין בחצירות. מפני דרכי שלום. מעשה באשה אחת שהיתה דבובה לחבירתה ושלחה עירובה גבי ברה. נסתיה וגפפתיה ונשקתיה. אתא ואמר קומי אימיה. אמרה. הכין הוות רחמה לי ולא הוינא ידעה. מתוך כך עשו שלום. הדא הוא דכתיב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. פיס׳. השולח את עירובו ביד חרש שוטה וקטן כול׳. אמר רבי לעזר. וצריך לעמוד עמו. תמן אמר רבי יוסה בשם רב ששת רבי לעזר ברבי יוסי בשם רבי אבון. באומר לחבירו. הרי אני מעשר על ידך. אינו צריך לעמוד עמו. והכא את אמר הכין. אמר רבי חייה בר אדא. כאן בגדול וכאן בקטן. רבי אחא בשם רבי חיננא. ואפילו תימר. כאן וכאן בגדול וכאן בקטון. תמן באומר לו. הרי אני מעשר על ידך. שאינו צריך לעמוד עמו. ברם הכא באומר לו. ערב על ידי. הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא. הדא ילפא מן ההיא. שאם אמר לו. אני מעשר על ידך. שאינו צריך לעמוד עמו. וההיא ילפא מן הדא. שאם אמר לו. ערב על ידי. שהוא צריך לעמוד עמו.