תלמוד ירושלמי עירובין פרק ג הלכה א

משנה: בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח. והכל נלקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומן המלח. הנודר מן המזון מותר במים ומלח. מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה. סומכוס אומר אף בחולין לכהן בבית הפרס. רבי יהודה אומר אפילו בין הקברות מפני שהוא יכול לחוץ ולוכל: הלכה: בכל מערבין ומשתתפין כול׳. אמר רבי אחא. דרבי אליעזר היא. דתנינן תמן. בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח. דברי רבי אליעזר. אמר רבי יוסה. דברי הכל היא. מערבין בחצירות ומשתתפין בין בחצירות בין בתחומין. מתניתא דרבי מאיר. דתני. כל דבר שהוא נאכל חי כמות שהוא מערבין בו. עם הפת. אין מערבין בו. השום והבצלים. על דעתיה דרבי מאיר אין מערבין בהן. דתני. אמר רבי יודה. מעשה ששבת רבי מאיר בארדקסם ובא אחד ואמר. עירבתי על ידי בצלים. והושיבו רבי מאיר בארבע אמות שלו. אף על גב דרבי מאיר אמר. בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח. ובלבד דבר שהוא נאכל חי כמות שהוא. הלוף והקולקס. על דעתין דרבנן אין מערבין בהן. תנינן תרין כללין ולא דמיין חד לחד. בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח. בין בדבר שהוא נאכל חי כמות שהוא. בין בדבר שאינו נאכל חי כמות שהוא. והכל נלקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומן המלח. ובלבד דבר שהוא נאכל חי כמות שהוא. בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח. בין כרבי עקיבה בין כרבי ישמעאל. והכל נלקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומן המלח. כרבי עקיבה. ברם כרבי ישמעאל. תני רבי ישמעאל. ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך הרי זה כלל. בבקר ובצאן וביין ובשכר הרי זה פרט. ובכל אשר תשאלך נפשך הרי זה כלל אחר. כלל ופרט וכלל ואין אתה דן אלא כעין הפרט. לומר. מה הפרט מפורש דבר שהוא וולד וולדות הארץ. אף אין לי אלא דבר שהוא וולד וולדות הארץ. רבי עקיבה מפרש. מה הפרט מפרש שהוא פרי כוולד פרי ומכשירי פרי. אף אין לי אלא דבר שהוא פרי וולד פרי ומכשירי פרי. מה נפק מביניהון. דגים וחגבים כמהין ופטריות. כרבי עקיבה נלקחין בכסף מעשר. כרבי ישמעאל אינן נלקחין. בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח. אמר רבי יסא. לפי שאין הגוף ניזון מהן. אמר רבי לוי. שהן מין קללה. אמר רבי אלעזר. עשאן מי מלח נלקחין בכסף מעשר. רבי אחא בשם רבי מיישא. והוא שנתן לתוכו שמן. רבי יוסה בעי. מעתה לא יערב אלא לפי חשבון שבהן. תמן תנינן. חצי לוג יין. רבי עקיבה אומר רביעית. אמר רבי אלעזר. וכן לעירוב. אמר רבי חיננא. הדא דתימר ביין. אבל לא בשמן. מערבין מזון שתי סעודות. תני. מערבין בחומץ מזון שתי סעודות. תני. מערבין בשמן מזון שתי סעודות. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק. כדי לטבל ירק הנאגד מזון שתי סעודות. רבי יצחק עטושיא אמר קומי רבי זעירא משום דבית רבי ינאי. אפונים חיים מערבין בהן. למי נצרכה. לרבי מאיר. שלא תאמר. הואיל והן מסריחין את הפה אין מערבין בהן. דג מליח מערבין בו. בשר מליח מערבין בו. בשר חי מערבין בו. דתנינן. הבבליים אוכלין אותו כשהוא חי. מפני שדעתן יפה. רבי יודן בעי. הדא כלבודא הואיל ואילין כותאי אכלין מינה חייא מערבין בה. שמואל בר שילת בשם רב. פעפועין וגדגדניות וחלוגלוגות מערבין בהן. בעון קומוי. אילין אינון. אמר לון. קקולי וחנדקוקי ופרפחיניה. פיס׳. הנודר מן המזון מותר במים ומלח. תמן תנינן. הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק. מתניתא אמרה כן. שהשלוק קרוי מבושל. דתנינן. היה מבשל את השלמים או שולקן. וקרייא אמר שהצלוי קרוי מבושל. שנאמר ויבשלו את הפסח באש. אין תימר. שלא כהלכה. רבי יונה בוצרייה אמר כמשפט. מתניתא שהשלוק קרוי מבושל. וקרייא אמר שהצלוי קרוי מבושל. ותנינן. הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק. אמר רבי יוחנן. הילכו בנדרים אחר לשון בני אדם. אמר רבי יאשיה. הילכו בנדרים אחר לשון תורה. מה נפק ביניהון. אמר. קונם יין שאני טועם בחג. על דעתיה דרבי יוחנן אסור ביום טוב האחרון. על דעתיה דרבי יאשיה מותר. אוף רבי יאשיה מודה שהוא אסור. לא אמר רבי יאשיה אלא לחומרן. אמר רבי חייא בר בא. רבי יוחנן אכל חליטן ואמר. לא טעמית מידי בההוא יומא. ותנינן. הנודר מן המזון מותר במים ומלח. פתר לה כרבי יאשיה. דרבי יאשיה אמר. הילכו בנדרים אחר לשון תורה. ומניין שכל הדברים קרויין מזון. רבי אחא בירבי עולא אמר. ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון. מה תלמוד לומר מזון. אלא מיכן שכל הדברים קרויין מזון. נדר מן הככר מערבין בו. הקדישו אין מערבין בו. נדר מן הככר מערבין בו. שכן אחר ראוי לאוכלו. הקדישו אין מערבין בו. שלא הוא ולא אחר ראויין לאוכלו. רבי אחא בעי. ואין אדם נשאל על הקדישו. רבי אחא אמר. רבי מיישא בעי. תמן אמר רבי שמעון חייה בריה דרב אמר. עבודה זרה שעשאה לחי למבוי מתרת את המבוי. והכא את אמר הכין. אמר רבי אלעזר. תמן מכל מקום נסתם המבוי. והכא מה אית לך. מערבין לנזיר ביין. שכן אחר ראוי לשתותו. ולישראל בתרומה. שכן כהן ראוי לאוכלה. ולכהן בבית הפרס. מתניתא דבית שמי. דבית שמי אמרין. אין מערבין לאדם אלא אם כן היו כלי תשמישו שם. סומכוס כבית שמי. דתנינן. סומכוס אומר. אף בחולין לכהן בבית הפרס. מעתה אפילו בין הקברות. ראוי הוא לעבור על השבות ולוכל. שכן הוא ראוי ליכנס בשידה תיבה ומגדל ולעשות לו חור פחות מטפח ולתחוב בכוש ובקיסם ולאכול.