תלמוד ירושלמי עירובין פרק ה הלכה א

משנה: כיצד מעברין את הערים בית נכנס בית יוצא פגום נכנס פגום יוצא. היו שם גדודיות גבוהין עשרה טפחים וכן גשרים ונפשות שיש בהן בית דירה מוציאין את המידה כנגדה ועושין אותה כמין טבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות: הלכה: כיצד מעברין את הערים כול׳. בית נכנס. מוציאין אותו כנגד העיר. פגום יוצא. מוציאין את העיר כנגדו. רב אמר. מאברין. ושמואל אמר. מעברין. מאן דמר. מאברין. מוסיפין לה אבר. מאן דמר. מעברין. כאשה עוברה. תמן תנינן. אין מברכין על הנר עד שייאותו לאורו. רב אמר. יאותו. ושמואל אמר. יעותו. מאן דמר. יאותו. אך בזאת נאות לכם. מאן דמר. יעותו. לדעת לעות את יעף דבר. תמן תנינן. לפני אידיהן שלגוים. רב תני. אידיהן. ושמואל תני. עידיהן. מאן דמר. אידיהן. כי קרוב יום אידם. ומאן דמר. עידיהן. ועידיהם המה וגו׳. מה מקיים שמואל טעמיה דרב. ועדיהם המה. שהן עתידין לבייש עובדיהן ליום הדין. רבי יוחנן בשם רבי הושעיה. מוסיפין לה אבר. תלה עינויי ואיסתכל ביה. אמר ליה. למה את מסתכל בי. צרך לך צחק לך. לא צרך לך הפליג עליך. תלת עשר שנין עבר עליל קומי רביה דלא צריך. רבי שמואל בשם רבי זעירא. אילולא דייו אלא שהיה מקבל פני רבו. שכל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה. רבי ברכיה רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא. כתיב ומשה יקח את האהל וגו׳. כמה הוה רחיק. רבי יצחק אמר. מיל. והיה כל מבקש משה אין כתוב כאן. אלא והיה כל מבקש יי. מיכן שכל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה. רבי חלבו רבי חונה בשם רב. כתיב ויאמר אליהו התשבי וגו׳. והלא אליהו טירונין לנביאים היה. אלא מלמד שכל עמידות שעמד לפני אחיה השילוני רבו כילו עמד לפני השכינה. רבי חלבו בשם אילין דבית שילה. אפילו אליהו מבקש מים לפניו היה אלישע נותן על ידיו. מה טעמא. פה אלישע בן שפט אשר למד תורה אין כתוב כאן. אלא אשר יצק מים על ידי אליהו. כתיב והנער שמואל משרת את יי לפני עלי. והלא לא משרת אלא לפני עלי. אלא מלמד שכל שירות ששרת לפני עלי רבו כילו שרת לפני שכינה. תני רבי ישמעאל. ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חתן משה לפני האלהים. וכי לפני האלהים אכלו. אלא מיכן שהמקבל פני חבירו כילו מקבל פני שכינה. רבי יעקב בר אחא רבי יסא בשם רבי יוחנן. מאיכן מעברין. כנגד השקוף עד אלפין אמה. אמר רבי יוסה לרבי יסא בר אחא. לא מסתברא אלא כנגד הפגום. אבל מכנגד העיר אפילו כמה. אמר ליה. אוף אנא סבר כן. אמר ליה. ומה חמית מימר פגום. או נאמר ההן גו פגום. אמר רב נחמן. עד ראשה דמדינתא. מילתיה דרבי שמעון אמרה כן. דמר רבי שמעון בן יוחי. יכול אני לעשות שיהו מהלכין מצור לצידון מטיבריה לציפורין על ידי מערות ועל ידי בורגסין. מהו ליתן פגום לפגום. מילתא דרבי שמעון בן לקיש אמרה כן. נותנין פגום לפגום. דמר רבי שמעון בן לקיש. יכול אני לעשות שתהא בית מעון מתעברת עם טיבריא ואת רואה את האיצטדין כילו היא מליאה בתים. והקצרין נתון בתוך שבעים ושיריים לאצטדין. ובית מעון נתון בתוך שבעים ושיריים לקצרים. ואין תמשח מן פיגמא. לית נפשה דסריקין בתוך שבעים ושיריים. ואין תמשח מן פחורתה. נפשה דסריקין בתוך שבעים ושיריים. מהו ליתן עיבור לעיבור. מילתא דרבי שמעון בן יוחי אמרה כן. נותנין עיבור לעיבור. דמר רבי שמעון בן יוחי. יכול אני לעשות שיהו מהלכין מצור לצידון מטיבריה לציפורין על ידי מערות ועל ידי בורגנין. כאן להילוך וכאן לעיבור. רבי אחא אמר. אתפלגון רבי חייה רובה ובר קפרא. חד אמר הדא דאת מר בעיר גדולה. אבל בעיר קטנה לא תהא התוספת יתירה על העיקר. וחרנה אמר. בין גדולה בין קטנה דיו אלפים. אמר רבי פינחס. מעשה בתלמיד וותיק למד עיבורו בשלש שנים ומחצה לפני רבו. ובא ועיבר את הגליל. ולא הספיק לעבר את הדרום עד שנטרפה השעה. רבי בא רב יהודה בשם רב. עיר שהיא בנויה כמין קשת. אם יש בין זו לזו ארבעת אלפים חסר אחת. מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. ארבעת אלפים. אין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה. אמר רבי אחא. סבר רבי שמואל. אין יתן סנדלוי הכא הוא אתי ברא ונסי לון. ואין יתן סנדלוי הכא הוא אתי ברה ונסי לון. מן כאן אתא ברא ומן כאן אתא ברא. מרוח אחת אסור משתי רוחות מותר. רבי בא בשם רב יהודה. היתה עיר אחת גדולה ויש בה חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה. את רואה אותו כילו מלא עפר וצרורות. ואם לאו. את רואה אותו כמפולש. רבי בא אמי בר יחזקאל בשם רב. עיר שהיא בנויה על שפת הנחל. אם יש בינה לנחל ארבעה טפחים. מודד מן החומה. שלשה. מודד משפת הנחל החיצונה. ובלבד שלא יהא בנחל יותר משבעים ושיריים. מה נן קיימין. אם במתלקטת עשרה טפחים מתוך שלש. מודד משפת הנחל החיצונה. אם מתוך ארבע מודד מן החומה. אלא אם כן אנן קיימין משלש ועד ארבע. רב אמר. עיר שהיא בנויה אוהלים. כל אחד ואחד מודד מאהלו. היו שם שלשה צריפין ושלשה בורגנין. מודד מן החיצון. התיב אסי. והכתיב ויד תהיה לך מחוץ למחנה היאך היו נפנין לחוץ. רבי חייה בריה דרבי שובתיי מקשי. היאך היו יוצאין לבית מדרשו שלמשה. משה עשה להן שלשה צריפין ושלשה בורגנין. אמר רבי יוסה. מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבר כמי שהיו חונין לשעה. אמר רבי יוסי בירבי בון. מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ. כמי שהוא לעולם. עליה אמר רבי אבין. משה עשה להן שלשה צריפין ושלשה בורגנין. מרבעה ריבוע עולם. כדי שיהא מערבה למערבו שלעולם ודרומה לדרומו שלעולם. אמר רבי יוסה. אם אין יודע לכוין את הרוחות צא ולמד מן התקופה. ממקום שהחמה זורחת באחד בתקופת תמוז עד מקום שהיא זורחת באחד בתקופת טבת אילו פני מזרח. ממקום שהחמה שוקעת באחד בתקופת טבת עד מקום שהיא שוקעת באחד בתקופת תמוז אילו פני המערב. והשאר צפון ודרום. הדא הוא דכתיב הולך אל דרום וסובב אל צפון. הולך אל דרום ביום. וסובב אל צפון בלילה. סובב סובב הולך הרוח ועל סביבתיו שב הרוח. אילו פני המזרח והמערב. ניחא בשילו ובבית עולמים. דמר רבי אחא בשם שמואל בר רב יצחק. כמה יגעו נביאים הראשונים לעשות שער המזרחי שתהא החמה מצמצמת בו באחד בתקופת טבת ובאחד בתקופת תמוז. שבעה שמות נקראו לו. שער סור. שער היסוד. שער חריסית. שער איתון. שער התווך. שער חדש. שער העליון. שער סור. ששם היו טמאים פורשין. הדא הוא דכתיב סורו טמא קראו למו. שער היסוד. ששם היו מייסדין את ההלכה. שער חריסית. שהוא מכוון כנגד זריחת החמה. היך מה דאת אמר האומר לחרס ולא יזרח. שער האיתון. שהוא משמש כניסה ויציאה. שער התווך. שהוא מיוסד בין שני שערים. שער חדש. ששם חידשו סופרים את ההלכה. שער העליון. שהוא למעלה מעזרת ישראל החיל ועזרת הנשים. ומעלה יתירה היתה בבית העולמים. ובמדבר מי היה מכוין להן את הרוחות. אמר רבי אחא. ארון היה מכוין להם את הרוחות. הדא הוא דכתיב ונסעו הקהתים נושאי המקדש. זה הארון. והקימו בני מררי. את המשכן עד בואם. בני קהת שעליהן היה הארון נתון. כיצד היו ישראל מהלכין במדבר. רבי חמא בר חנינה ורבי הושעיה. חד אמר. כתיבה. וחרנה אמר. כקורה. מאן דמר כתיבה. כאשר יחנו כן יסעו. מאן דמר כקורה. מאסף לכל המחנות לצבאותם. מאן דמר כקורה. ומה מקיים כתיבה. כאשר יחנו כן יסעו. מה בחנייתן על פי הדיבר אף בנסיעתם על פי הדיבר. מאן דמר כתיבה. מה מקיים כקורה. מאסף לכל המחנות לצבאותם. לפי שהיה שבטו שלדן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה. וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו הדא הוא דכתיב מאסף לכל המחנות לצבאותם. תני בשם רבי יודה. אף זיזיה וכתליה היו נמדדין עמה. בעי רב הושעיה. אויר חצר מהו שימוד עמה. נישמעינה מן הדא. בית שנפרץ מרוח אחת נמדד עמה. משתי רוחות אין נמדד עמה. רבי אבין בשם רב יהודה. בשניטלה קורתו. אבל אם לא ניטלה קורתו נמדד עמה. אם בשניטלה קורתו לא כאויר חצר הוא. תמן הוקף לבית דירה. ברם הכא לא הוקף לדירה. וכשהוא מודד לא יהא מודד מן האמצעי מפני שהוא מפסיד. אלא מן הקרנות.