תלמוד ירושלמי עירובין פרק ו הלכה ה

משנה: בעל הבית שהיה שותף לשכינים לזה ביין ולזה ביין אינן צריכין לערב. לזה ביין ולזה בשמן צריכין לערב. רבי שמעון אומר אחד זה ואחד זה אינן צריכין לערב: הלכה: פיס׳. בעל הבית שהיה שותף לשכינים כול׳. רבי בא בשם רבי יהודה. בדרך הארץ שנו. לזה ביין ולזה ביין. הואיל ואינו מקפיד על תערובתו אין צריך לערב. לזה ביין ולזה בשמן. הואיל והוא מקפיד על תערובתו צריך לערב. רבי בא בר כהנא רב חייה בר אשי בשם רב. בנתונים בכלי אחד היא מתניתא. אמר רבי זריקן. טעמיה דרבי שמעון. שכן דרכן לשתותן אניגרון. תני. רבי אלעזר בן תדאי אומר. בין כך ובין כך אסורין עד שיערבו. רבי אחא בשם רב. הלכה כרבי אלעזר בן תדאי. רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא. אתיא דרבי אלעזר בן תדאי כרבי מאיר. היידן רבי מאיר. אמר רבי מנא. רבי מאיר דו אמר. על ידי עירוב על ידי שיתוף. אמר רבי יוסה בירבי בון. רבי מאיר דו אמר שאין מערבין לאדם אלא לדעתו. על דעתיה דרבי מנא כרבי זעירא. על דעתיה דרב כרבי מאיר. רבי זעירא בשם רבי יוחנן. בעירובין ובתענית ציבור נהגו הכל כרבי מאיר. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן. אף במגילת אסתר נהגו הכל כרבי מאיר.