תלמוד ירושלמי עירובין פרק ו הלכה ז

משנה: האחין השותפין שהיו אוכלין על שולחן אביהן וישינין בבתיהן צריכין עירוב לכל אחד ואחד. לפיכך אם שכח אחד מהן ולא עירב ביטל רשותו. אימתי בזמן שמוליכין את עירובן למקום אחד אבל אם היה עירוב בא אצלן או שאין עמהן דיורין בחצר אינן צריכין לערב: הלכה: פיס׳. האחין השותפין שהיו אוכלין על שולחן אביהן כול׳. עיקר דירה איכן היא. רבי יונה אמר. אתפלגון רב ושמואל. חד אמר. במקום פיתן. וחד אמר. במקום שינה. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דתני שמואל. למעלה מעשרה שבות. הוי דו אמר. במקום פיתן. מתניתא פליגא על שמואל. האחין שהיו אוכלין כול׳. רב חייה בר אשי בשם רב. במקבלי פרס מאביהן היא מתניתא. מכל מקום אינן שותפין במה שהן אוכלין. אמר רבי בא. אסברי רבי שמואל שאין אביהן זכה להן אלא במה שהן אוכלין בלבד. מעתה אפילו אין עירוב בא אצלן. עשו אותו כבית שמניחין בו את העירוב. שמואל אמר. הוא ובניו ובני ביתו מערבין בככר אחד. מה ופליג. תמן הוא אמר. במקום פיתן. והכא אמר הכין. פתר לה בשהיו שנים שותפין בו. ותייא כיי דמר רבי אחוא ברבי זעירא. מערבין בחצי ככר. ותנינן. אפילו מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בה. ותימר הכין. פתר לה בשהיו שנים שותפין בו. בית שמניחין בו את העירוב. רבי יעקב בר אחא דמכת אימיה. אמר רבי יסא לרבי אבהו. תני לה. ותנא לה. בית שמי אוסרין ובית הלל מתירין. רבי המנונא אמר. בית שמניחין בו את העירוב אינו צריך כלום. רבי חסדאי אמר. נעשה כשותף. אמר ליה רבי המנונא. מליהון דרבנין לא שבקין לך. דאיתפלגון. מבוי שצידו אחד גוי וצידו אחד ישראל. רב חונה בשם רב אמר. עירבו דרך פתחים הגוי אוסר עליהן. אבא בר חונה בשם רבי יוחנן. אפילו עירבו דרך החלונות אין הגוי אוסר עליהן. אין תימר כשותף הוא. ייסר. רבי יעקב בר אחא רבי יסא בשם רבי יוחנן. בני המבוי שנתנו עירובן בשני מקומות. אם מבלי מקום הרי זה מותר. אם בשביל לחלוק עירובן אסור. רבי יוסה מיקל לההוא דאמרה. עיגול הוא דרב. רבי יוסי בירבי בון מברך עלוי בלילי שובתא. לומר שנעשה בו מצוה. תמן תנינן. מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום. אמר רבי אבון בדיור ישן הוא מתניתא.