תלמוד ירושלמי עירובין פרק ו הלכה ח

משנה: חמש חצירות פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי עירבו בחצירות ולא נשתתפו במבוי מותרין בחצירות ואסורין במבוי ואם נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן. עירבו בחצירות ונשתתפו במבוי שכח אחד מבני החצר ולא עירב מותרין כאן וכאן. מבני המבוי ולא נשתתף מותרין בחצירות ואסורין במבוי שהמבוי לחצירות כחצר לבתים: הלכה: פיס׳. חמש חצירות פתוחות זו לזו כול'. ואסורין במבוי שהמבוי לחצירות כחצר לבתים. מפני שהן פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי. אבל אם היו פתוחות זו לזו ואינן פתוחות למבוי אפילו עירבו אסורות. אמר רבי יסא. דרבי עקיבה היא. דרבי עקיבה אמר. דריסת הרגל אוסרת. עירבו בחצירות ולא נשתתפו במבוי. מתניתא דרבי מאיר. דרבי מאיר אמר. על ידי עירוב ועל ידי שיתוף. נהגו הכל כרבי מאיר . רבי זעירא בשם רבי יוחנן. אף במגילת אסתר נהגו הכל כרבי מאיר. בעירובין ובתענית ציבור נהגו הכל כרבי מאיר . רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן ובשם רבי אלעזר. אף על גב דרבי מאיר אמר. יש לו ביטול רשות. מודה שאם שכח אחד מהן ולא עירב שהוא נסמך על שיתופו. מאן אית ליה על ידי ערוב ועל ידי שיתוף. לא רבי מאיר. דרבי מאיר אמר. על ידי עירוב ועל ידי שיתוף. אמר ליה. מה את משכח עלייהו הילכות עירובין. רבי אחא רבי אילא. ייבא כחד מינהון. דחד מינהון אמר. שמא ילך לחצר שאינה צריכה שיתוף. אי זו היא חצר שאינה צריכה שיתוף. זו חצר רוגלת. והוא רואה אותן מערבין ולא משתתפין. אף הוא סבור לומר. שמא עירוב מועיל בלא שיתוף. ואין עירוב מועיל בלא שיתוף. וחרנה אמר. שמא ילך לחצר שכבר שיתף. והוא רואה אותן מערבין ולא משתתפין. אף הוא לא מערב ולא משתתף. פשיטא מערבין בחצירות ומשתתפין במבוי. מערבין בחצירות אם רצו להשתתף במבוי אינן משתתפין. ואם נשתתפו במבוי אם רצו לערב מערבין. ותני. מערבין ומשתתפין כאחת. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. מערבין בחצירות או משתתפין במבוי. אם מערבין בחצירות מותרין בחצירות ואסורין במבוי. ואם נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן. אמר להן. אף אתם משכחין עלינו הילכות עירובין. שהמבוי לחצירות כחצר לבתים. כמה חצירות יהיו במבוי. רב ושמואל תריהון אמרין. אין פחות משתים. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן. אפילו חצר מיכן ובית מיכן. בית מיכן וחנות מיכן. רב נחמן בר יעקב בעי. מבוי אין פחות משנים חצירות. חצר אין פחות משני בתים. מבוי שארכו ורחבו שוה אינו ניתר בלחי וקורה אלא בפסים כחצר. שמואל שאל לרב. כמה יהא ארכו יותר על רחבו. והוא אמר ליה. כל שהוא. הכן דרייא דארעא דישראל מרבען. אמר רבי יסה. עד דאנא תמן שמעית קל רב יהודה שאל לשמואל. הפריש שקלו ומת. אמר ליה. יפלו לנדבה. מותר עשירית האיפה שלו. רבי יוחנן אמר. יוליכם לים המלח. רבי לעזר אמר. יפלו לנדבה. בעון קומוי מהו לבטל רשות מחצר לחצר. אמר לון. מבטלין רשות מחצר לחצר. בעון קומי רבי יסא. היך מה דאת מר תמן בכלים ששבתו בחצר מטלטלין אותן בחצר. ודכוותה. כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן במבוי. ובשבת שואלין לה. ולא אגיבון. דלא רבי יסא אמר אלא כל מלא ומלא באתרה. כך דאתון לעירובין אמר לון בשם רבי יוחנן. כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן במבוי. רב אמר. אין מטלטלין אותן אלא בארבע אמות. אמר רבי יוסה בירבי בון. רב כדעתיה ורבי יוחנן כדעתיה. רבי יוחנן דו אמר. קורה מתרת בלא שיתוף. הווי דו אמר. מטלטלין בכל המבוי. רב דו אמר. אין קורה מתרת בלא שיתוף. הוי דו אמר. אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. על דעתיה דרבי יוחנן. לאי זה דבר משתתף בכל המבוי. אמר רבי יוסה בירבי בון. כדי לעשות כל הרשויות כאחת. פשיטא. נסמכין על שיתופי המבוי. מהו ליסמך על שיתופי חצירות. רבי יעקב בר אחא ורבי זעירא תריהון. חד בשם מר עוקבן וחד בשם רב נחמן בר יהודה. נסמכין על שיתופי חצירות בשבת הראשונה מדוחק. רבי יוסה בירבי בון בשם רב יהודה. כגון אנשי בר דליה שאינן מקפידין על פרוטתן. רבי בא בשם רב יהודה. ואפילו לא כגון אנשי בר דליה שאין מקפידין על פרוטתן. תני. מעשה שהיו מסובין באויר חצר וקדשה עליהן השבת. אתא עובדא קומי שמואל ואמר. מכיון שהתחילו בתבשיל מבעוד יום מותר. הדא אמרה. ואפילו מסובין באויר חצר. הדא אמרה. אפילו לא עירבו. הדא אמרה. ואפילו לא כיוינו. הדא אמרה. שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת. הדא אמרה. נסמכין על שיתופי חצירות בשבת הראשונה מדוחק. פשיטא. עירוב צריך בית. שיתוף מהו שיהא צריך בית. (רבי אחא בשם רב. נותנו בין באויר בין בחצר בין באויר בין במבוי.) מילתיה דרב אמרה. עירוב צריך בית. מילתיה דשמואל אמרה. שיתוף צריך בית. מתניתא דשמואל פליגה עלוי. שיתוף נותנו בבית שער. רבי בון בר חייה רבי אבהו בשם רבי יוחנן. נותנו בין באויר חצר בין באויר מבוי.