תלמוד ירושלמי עירובין פרק ז הלכה ה
משנה: מתבן שבין שתי חצירות גבוה עשרה טפחים מערבין שנים ואין מערבין אחד. אילו מאכילין מיכן ואילו מאכילין מיכן. נתמעט התבן מעשרה טפחים מערבין אחד ואין מערבין שנים: הלכה: פיס׳. אמר רבי אלעזר. כיני מתניתא. אילו ממלאין קופתן מיכן ומאכילין. ואילו ממלאין קופתן מכאן ומאכילן. אמר רבי חגיי. כד הוינן יתבין קומי מנחם הוינן אמרין. שלא תאמר אינו כסותר אוהלים אלא כסומך אוהלים. שאם היה התבן מרודד שהוא סומכו לצידי הקופה. רב הושעיה בעי. עשאו לסדין וסמכו לכסא מהו. נאמר כאן לשעה ונאמר כאן לשהות. תני. מתבן שבין שתי חצירות. זה פותח פתחו מיכן ומאכיל וזה פותח פתחו מיכן ומאכיל. נתמעט התבן מעשרה טפחים. שניהן אסורין עד שיערבו. לפיכך אם רצה אחד מהם לסתום את פתחו ולבטל רשותו. הוא אסור וחבירו מותר. (וכן בבור) [חריץ] שבין שתי חצירות. הדא אמרה. שאין מבטלין מחצר לחצר. הדה אמרה. אפילו לא עיריבו. הדא אמרה. אפילו לא כיוינו. הדא אמרה. שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת. הדא אמרה. לזה בפתח ולזה בפתח שניהן אסורין. וכן הבית שבין שתי חצירות. ודלא כרבי מאיר דאמר. בית הנעול אסור.
