תלמוד ירושלמי עירובין פרק ח הלכה ג

משנה: אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו כל שגבוה עשרה טפחים למרפסת פחות מכן לחצר. חולית הבור והסלע גבוהים עשרה טפחים למרפסת פחות מיכן לחצר. במה דברים אמורים בסמוכה אבל במופלגת אפילו היא גבוהה עשרה טפחים לחצר. אי זו היא סמוכה כל שאינה רחוקה ארבעה טפחים: הלכה: פיס׳. ולא של תחתונים היא. אמר רבי יודן. זאת אומרת. חורבת ראובן בתוך חצר שמעון ושמעון משתמש בה. כמי שהיא שלו. פשיטא הדא מילתיה. לזה בפתח ולזה בפתח שניהן אסורין מן הבית שבו שתי חצירות. לזה בזריקה ולזה בשילשול. שמואל אמר. שילשול מותר שהוא כדרכו. וזריקה אסורה שאינה כדרכה. רב אמר. לא עשה כלום. מתניתין פליגא על רב. כל שגבוה עשרה טפחים למרפסת. פחות מכן לחצר. לא לזה בזריקה ולא לזה בשילשול היא מתניתא. בתוך שלשה טפחים לעליונה שהיא למעלה מעשרה טפחים לתחתונה. מה פליגין רב ושמואל. בשווה. היה שם חורבה. רבי יוחנן אמר. נותן חורבה לבעליה. עד כדון במשתמש בחורבה דרך פתחו. היה משתמש בחורבה דרך חלון. רבי אחא בשם רבי יונתן. אפילו כן נותן חורבה לבעליה. רבי אלעזר בירבי שמעון בשם רב הושעיה. היו שלש. זה משתמש בחורבה דרך פתחו וזה משתמש בחורבה דרך פתחו. והאמצעית אסורה. אימתי. בזמן שהאמצעית שלשניהן. אבל אם היתה אמצעית לאחד מן השוק. זה משתמש באחת וזה משתמש באחת ובשינית. אמר רבי יוחנן. העומד והחלל מצטרפין לארבעה. והוא שיהא העומד רבה על החלל. רבי זעירא בעי. עד שיהא עומד שכאן ועומד שכאן רבה. אמר רבי יוסה. פשיטא לרבי זעירא שאין העומד מצד האחד מצטרף. פשיטא ליה שיהא העומד מצד אחד רבה. לא צריכה דלא אפילו עומד השני. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק. משלשה ועד ארבעה היא מתניתא. פחות משלשה אפילו יותר מעשר מותר. ארבעה אפילו פחות מעשר אסור. אלא אנן קיימין משלשה ועד ארבעה. בשאין שם תקרה. אבל יש שם תקרה אפילו גבוה כמה שלתחתונים היא. אמר רבי. בשאין שם נקב. אבל אם יש שם נקב משתמש דרך הנקב.