תלמוד ירושלמי עירובין פרק ח הלכה ט

משנה: חצר שהיא פחותה מארבע אמות אין שופכין לתוכה מים בשבת אלא אם כן עשו לה עוקה מחזקת סאתים מן הנקב מלמטן בין מבפנים בין מבחוץ אלא שמבחוץ צריך לקמור ומבפנים אינו צריך לקמור: רבי אליעזר בן יעקב אומר ביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים שופכין לתוכו מים בשבת. וחכמים אומרים אפילו גג או חצר מאה אמה לא ישפך על פני הביב אבל שופך הוא על הגג והן יורדין לביב. החצר והאכסדרא מצטרפין בארבע אמות: שתי דייטות זו כנגד זו מקצתן עשו עוקה ומקצתן לא עשו עוקה את שעשו עוקה מותרין ואת שלא עשו עוקה אסורין: הלכה: פיס׳. שיערו מקום תשמיש לאדם סאתים. וארבע אמות מבליעות סאתים. ניקבה העוקה. אית תני. אין צריך לפוק. ואית תני. צריך לפוק. נתמלאת העוקה. אית תני. צריך לשפוך. אית תני. אין צריך. אמר רבי מנא. חד תנא הוא. מאן דמר. צריך לפוק. אוסר לשפוך. מאן דמר. אין צריך לפוק. מותר לשפוך. אמר ליה רבי חייה בר מרייה. הכי אמר רבי יונה אבוך הוה בר. קטיפרס. מבפנים אפילו יותר מעשר מותר. מבחוץ אפילו פחות מעשר מותר. אלא אנן קיימין בשווה. מתניתא פליגא על רבי יוחנן. החצר והאכסדרה מצטרפין בארבע אמות. פתר לה בשווה. מתניתא פליגא על ריש לקיש. המרפסת הגג והחצר מצטרפין בארבע אמות. אמר רבי חנניה. עוד היא בשוה. דע לך שהוא כן. דתני. הבית והעלייה החצר והאכסדרה אין מצטרפין. לא בשאין שוין. אמר רבי ירמיה. רבי מאיר ורבי אליעזר בן יעקב שניהן אמרו דבר אחד. רבי אליעזר בן יעקב דתנינן. רבי אליעזר בן יעקב אומר. ביב שקמור ארבע אמות ברשות הרבים שופכין בו מים בשבת. וחכמים אומרים. אפלו גג או חצר מאה אמה לא ישפך על פי הביב. רבי מאיר דתני. סילונות שבכרכין אף על פי שנקובין ישפך לתוכו מים בשבת. דברי רבי מאיר. ותני כן. אם היתה מזחילה מותר. אם עונת הגשמים היא מותר. צינורות מקלחין בו אסור. והתני בר קפרא. אם היה מקום צנוע מותר. הדא פליגא על רב ולית ליה קיום. דרב אמר. כל שאסור משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור.