תלמוד ירושלמי עירובין פרק ט הלכה א

משנה: כל גגות העיר רשות אחת ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה או נמוך עשרה דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים כל אחד ואחד רשות בפני עצמו. רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות רשות אחת לכלים ששבתו לתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית: הלכה: כל גגות העיר רשות אחת כול׳. רבי יוסי בירבי בון אמר. אתפלגון רב ושמואל. שמואל אמר. עד בית סאתים. ורב אמר. מטלטלין בם אפילו כור ואפילו כוריים. הוו בעי מימר. מה פליגי רבי מאיר ורבנן. בשעירבו. אבל בשלא עירבו. פתר לה כשהיו כולן לאדם אחד. מתניתין שהיו כולן עולין או בסולם צורי או בסולם מצרי. אבל אם היו כולן עולין בסולם מצרי ואחד עולה בסולם צורי. אותו שלצורי נעשה כפתח והשאר נעשה כמטרפס ועולה כמטרפס ויורד. מהו לטלטל בכולו. שמואל אמר. מטלטל בכולו. רב אמר. אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. מתניתין פליגא על רב. גג גדול סמוך לקטן. הגדול מותר והקטן אסור. ניחא הגדול מותר בארבע אמות. והקטן אסור בארבע אמות. ויש אסור בארבע אמות. רב ושמואל אמרי. שנותנין לו ארבע אמות בפני פתחו. רבי יוסי בירבי בון בשם שמואל אמר. בשהיה שם פתח פתוח לגג. אפילו כן הגדול מותר. שלא נפרץ במלואו. והקטן אסור. שנפרץ במלואו. רבי מאיר אומר. אין אתם מודין לי בכלים ששבתו בחצר שמטלטלין אותן בחצר. מה נשתנה גג מחצר. אמרו לו. לא. אם אמרת בחצר שאין לה דיורין למטה. תאמר בגג שיש לו דיורין למטה. אמר להן. הרי שהיתה החצר למעלה מן הגג מהו. אמרו לו. לא. אם אמרת בחצר שאין כל אחד מכיר את מקומו. תאמר בגג שכל אחד מכיר את מקומו. אמר להן. הרי שהיתה החצר חלוקה בפסיסיות מהו. עד כאן היתה תשובה. אמר רבי יוסי בירבי בון. מיכן והילך היו משיבין לפניו. אמרו לו. לא. אם אמרת בחצר שמחיצותיה עולות עמה. תאמר בגג שאין מחיצותיו עולות עמו. והוה מימר לון. אוף אנא אית לי עמוק כגובה. תני. אמר רבי יודה. בשעת השמד היינו נוטלין את הספר והיינו עולין מחצר לגג ומגג לגג אחר ויושבין וקורין. ולא אמר אדם דבר. אמרו לו. אין שעת השמד ראייה. אמר רבי. שונין היינו אצל רבי שמעון (בבקעה) [בתקוע]. והיינו נוטלין שמן ואלינטית והיינו נכנסין מחצר לגג ומגג לקרפף ומקרפף לקרפף. עד שהיינו מגיעין לקרפף הסמוך למעיין ויורדין וטובלין בו. אשכחת אמר. ארבע פלגוון. כל גגות העיר רשות אחת הן. רבי יודן אומר. חצר וגגות רשות אחת הן. רבי שמעון אומר. חצר וגג וקרפף אחת הן לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית. רבי יוחנן אמר. בשלא עירבו. אבל בשעירבו נעשית חצר כבתים. והגגות רשות בפני עצמן. אמר רבי זעירא. היא עיריבו היא שלא עיריבו. מתניתין פליגא על רבי זעירא. לא לכלים ששבתו בתוך הבית. אם בשלא עיריבו. הדא צורכא. להוציא מן הגג אסור. לא כל שכן לגג. אמר רבי בון בר כהנא קומי רבי לא. בשערבה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה. אפילו כן לא לכלים ששבתו לתוכו. פיס׳. רבנן דקיסרי בשם רבי יוסי בירבי בון. אתייא דשמואל לרב ותרוייהו פליגין על שיטתיה דרבי יוחנן. דתנינן. כל גגות העיר רשות אחת. שמואל אמר. עד בית סאתים. רב אמר. מטלטלין בהן אפילו כור ואפילו כוריים.