תלמוד ירושלמי עירובין פרק י הלכה יד

משנה: שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמיינו שלא לשהות את הטומאה דברי רבי יוחנן בן ברוקא. רבי יהודה אומר בצבת של עץ שלא להרבות את הטומאה. מאיכן מוציאין אותו מן ההיכל ומן האולם ומבין האולם ולמזבח דברי רבי שמעון בן ננס. רבי עקיבה אומר מקום שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת משם מוציאין אותו ושאר כל המקומות כופין עליו פסכתר. רבי שמעון אומר מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך שלא התירו לך אלא משום שבות: הלכה: פיס׳. שרץ שנמצא במקדש כול׳. אמר לו רבי יוחנן בן ברוקה. לא נמצאתה משהא בטומאה. אמר לו. לא נמצאת מרבה בטומאה. אמר לו. מוטב לעבור על מצות לא תעשה שלא באת לידו ממצות לא תעשה שבאת לפניו. אמר רבי יוסי בירבי בון. אתייא אילין פלוגתא כאילין פלוגתא. דתנינן תמן. כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב. רבי אליעזר אומר. לא תקרא לה שם עד שתיאפה. בן בתירה אומר. תטיל לצונין. אמר לו רבי יהושע. לא נמצאתה כשורף קדשים ביום טוב. אמר לו רבי אליעזר. מאיליהן הן נשרפין. אמר לו רבי יהושע. לא נמצאתה עובר על לא ייראה ולא יימצא. אמר לו. מוטב לעבור על מצות לא תעשה שלא באת לידך ממצות לא תעשה שבאת לפניך. תמן תנינן. הניתנין במתן אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת. יינתנו מתנה אחת. מתן ארבע במתן ארבע. יינתנו מתן ארבע. מתן ארבע במתן אחת. רבי אליעזר אומר. יינתנו מתן ארבע. רבי יהושע אומר. ינתנו מתן אחת. אמר לו רבי אליעזר. לא נמצאת עובר על בל תגרע. אמר לו רבי יהושע. לא נמצאת עובר על בל תוסיף. אמר לו. מוטב לעבור על מצות לא תעשה שלא באת לידי ממצות לא תעשה שבאת לידי. תמן תנינן. הכניס ראשו ונתן על תנוך אזנו. ידו ונתן על בוהן ידו. ורגלו וגו׳. מחלפה שיטת רבי יהודה. תמן הוא אומר. אסור להערים. וכא אומר. מותר. תמן שמא יכניס ראשו ורובו ויהא ענוש כרת. ברם הכא משום מכניס כלים טמאים בשבת. מחלפא שיטת דרבנין. תמן אמרין. מותר להערים. וכא אמרין. אסור להערים. תמן דלא יסאב תיה תלתא זימנין. ברם הכא טומאה ידועה מבפנים היא. איפשר לה לצאת בלא שהות. בלא טומאה. אמר לו. מוטב לו לעבור על מצות לא תעשה שלא באת לידו ממצות לא תעשה שבאת לפניו. הוציא ממקום שחייבין עליו כרת ונפל למקום שאין חייבין עליו כרת כבר נראית לצאת. מצא אחר בצידו מוציא את שניהם או אינו מוציא אלא את שנראה לצאת. הוא היה אומר. צבת בצבת עבד. צבתא קדמייתא מה הוות. בירייה הוות. אמר רבי חנינה קומי רבי מנא. ומה את אמר לה. מצבתא אחת למדו כמה צביתות. וכא משביתה אחת למדו כמה שביתות.