תלמוד ירושלמי ערלה פרק א הלכה ב

משנה: עת שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע פטור. נטעו אף על פי שלא כיבישו חייב. הנוטע לרבים חייב. רבי יודה פוטר. הנוטע ברשות הרבים והנכרי שנטע והגזלן שנטע והנוטע בספינה והעולה מאיליו חייב בערלה. הלכה: ונטעתם פרט לשנטעו גוים עד שלא באו ישראל לארץ. רבי הונא בשם רבי אבא הדא אמרה שורש פטור פוטר. נטעו אף על פי שלא כיבשו חייב. וכרבי ישמעאל דאמר כל ביאות האמורות בתורה לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו. שבע שכיבשו ושבע שחילקו. רבי הילא בשם רבי לעזר מודי רבי ישמעאל בחלה ובערלה. ותני כן כבואכם לפי ששינה הכתוב משמעו שינו חכמים חיובו. רבי יונה בעי מחלפה שיטתיה דרבי ישמעאל תמן הוא אמר היא הוייה היא הקמה היא שבירה היא נפיצה היא גאולה היא פדייה. והכא הוא משנה בין לישן ללישן. נטעו לרבים חייב. רבי יודה פוטר. מחלפה שיטתין דרבנין. תמן אינון אמרין ירושלם וחוץ לארץ אין מיטמין בנגעין. והכא אינון אמרין הכין. תמן ובא אשר לו הבית. פרט לירושלם שהיא לכל השבטים. ברם הכא ונטעתם מכל מקום. מחלפה שיטתיה דרבי יודה. תמן הוא אומר אני לא שמעתי אלא בית המקדש. והכא הוא אמר הכין. תמן הוא אמר אני לא שמעתי אלא בית המקדש שמועה אמרה. ברם הכא גרמיה אמר. אמר רבי יוסי בירבי בון תיפתר כרבי שמעון בן אלעזר. דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו הנוטע לרבים חייב בערלה. עלה מאיליו פטור מן הערלה. הנוטע לרבים חייב ברשות הרבים פטור. הנוטע לרבים חייב כנוטע בתוך שלו. לרשות הרבים פטור בשגזל קרקע. ויש קרקע נגזל. אמר רבי הילא אף על פי שאין קרקע נגזל יש ייאוש לקרקע. רבי יאשיה מייתי נטיעות מחוץ לארץ בגושיהן ונציב לון בארץ. רבי יונה לשכרו שנים. רבי יוסי לשכרו רבעי. תני גוי שהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק אף על פי שאין ישראל רשאי לעשות כן חייב בערלה. ערלה מאימתי הוא מונה לו משעת נטיעתו. רבי שמעון בן לקיש אמר בלבד דברים שהן באין במחשבה כגון חרובי צלמונה וחרובי גידודה. אבל ערבה כנטוע בארץ. רבי יוחנן אמר אפילו ערבה. והתנינן אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה ואם נטע או הבריך או הרכיב ייעקר. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש דו פתר לה בערבה ניחא. על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר אפילו ערבה למה לי ייעקר. שנייא היא שהן מתאחין בשביעית. והיי דא אמר דא הנוטע והמבריך והמרכיב שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה שלימה ומותר לקיימה בשביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה לא עלתה לו שנה שלימה ואסור לקיימו בשביעית. אבל אמרו פירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט. תני רבי יהושע אוניא לית כאן מרכיב. אמר רבי אבא מרי אפילו כרבי שמעון בן לקיש לית כאן מרכיב לשעבר הא בתחילה לא. רבי יצחק בר חקולה בשם חזקיה הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה. רבי יוסי אמר מפני שהשרשין מפעפעין אותו. רבי יונה מפיק לשנה כלי חרש עומד בפני שרשין. רבי ירמיה בעי נטע בו דלעת מאחר שהוא כנקוב אצל האילן כנקוב הוא אצל זרעין. רבי יוחנן בשם רבי ינאי אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה ופטור מן המעשרות דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה. ובשביעית צריכה דכתיב ושבתה הארץ שבת ליי. וכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור.