תלמוד ירושלמי ערלה פרק א הלכה ג

משנה: אילן שנעקר והסלע עמו אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב. נעקר הסלע מצידו זיעזעתו המחרישה או שזיעזעתו ועשאו כעפר אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב. אילן שנעקר ונשתייר בו שורש פטור. וכמה יהי בשורש רבן גמליאל משום רבי לעזר בן יהודה איש בירתותא כמחט שלמתון. אילן שנעקר ובו בריכה והוא חיה ממנו חזרה זקינה להיות כבריכה. הברכה שנה אחר שנה ונפסקה מונה משעה שנפסקה. סיפוק הגפנים סיפוק על גבי סיפוק אף על פי שהבריכן בארץ מותר. רבי מאיר אומר מקום שכוחה יפה מותר. ומקום שכוחה רע אסור. בריכה שנפסקה והיא מליאה פירות אם הוסיף במאתים אסור. הלכה: כיני מתניתא אם היה יכול לחיות פטור ואם לאו חייב. חזקיה שאל פחות מיכן כתלוש הוא. השתחוה לו אסרו. כותבין עליו גיטי נשים. אמרין חזר ביה חזקיה. אמר רבי יונה מן הדא חזר ביה דאמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי מכיון שיש כמחט של מיתוי דבר בריא שיש לו שלש שנים. חזקיה שאל שליש מחט שנה שני שלישי שתי שנים. חברייא בעיי מחט ושליש דבר בריא שיש לו ארבע שנים. אין תימר לא חזר ביה למה שאל כן. אמר רבי יונה מן מלתיה חזר ביה דאמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי מכיון שיש כמחט של מיתוי דבר בריא שיש לו שלש שנים. אמר רבי יוסי אפילו יש בו שלש שנים אין בו כמחט של מיתוי. אמר רבי יודן מתניתא מסייעא לרבי יוסי אמר רבי אף כשאמרו בנות חמש בנות שש בנות שבע אלא בגפנים בנות חמש. בתאנים בנות שש. בזתים בנות שבע. ואנ[ן] חמיי הדין מרויתא דתאינה אתיא בפירי. אמר רבי יודן ברבי טריפון לעוביה. אילן שנעקר ובו בריכה ובו ברכה. רבי חונא בשם רבי יוחנן ובו בריכה. אמר רבי מנא אית בני נש שמון בריכה כמאן דאמר בוא ברוך יי. רבי זעירא רבי יסי רבי לעזר בשם רבי חנינא. רבי בא רבי חייה רבי לעזר רבי חנינה בשם רבי חנינה בן גמליאל ילדה שספקה לזקינה טהרה הילדה. אמר רבי חייה בר בא מתניתא אמרה כן סיפוק גפנים סיפוק על סיפוק אף על פי שהבריכן לארץ מותר. וחש לומר שמא השרישה הילדה עד שלא תתאחה מן הזקינה. רבי חנניה בריה דרבי הלל דרבי יהודה היא. דרבי יהודה אמר מתאחה היא עד שלא תשריש. רבי יוסי בשם רבי יוחנן שרשים אין בהן ממש. אמר רבי זעירא לרבי יוסי בפירוש שמעתנה מן רבי יוחנן או מן שיטתיה דאמר רבי יוחנן ותני כן הקדיש ואחר כך נטע פטור מן הערלה. נטע ואחר כך הקדיש חייב בערלה. ואתון סברין מימר הקדש פטור וזקנה פטור. ולא דמיא הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו הואיל וראוי לחשוב ולחייבו אית לך גבי זקינה ראוי לחשוב עליה ולחייבה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן אתרוג שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר וסיפקו לחבירו אפילו מוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור. הא ילדה שסיפקה טהורה הילדה. אין תימר לא טהרה אפילו מוסיף כמה אסור. רבי זעירה בשם רבנין אתרוג שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר וסיפקו לחבירו אפילו מוסיף כמה אסור. לוקין עליו בכזית. אמר רבי מיישא לרבי זעירא תרתין מילין אתון אמרין ואינון פליגין חדא על חדא. הכא אתון אמרין שאין גידולי איסור מעלין את האיסור. והכא אתון אמרין לוקין עליו בכזית. וילקה לפי חשבון שיש בו. אמר רבי יונה כאן מחמת עצמו הוא חי. וכאן מחמת הסיפוק הוא. מעתה אתרוג שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר וסיפקו לחבירו וכן חבירו סיפקו זה לזה טהרו זה את זה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן ורב חסדא תריהון אמרין בסתם חלוקין. מה נן קיימין אם דבר בריא הוא שהוא חי מכח הזקנה דברי הכל מותר. ואם דבר בריא שהוא חי מכח הילדה דברי הכל אסור. אלא כי נן קיימין בסתם. כיצד הוא יודע. רבי ביבי בשם רבי חנינה אם היו העלים הפוכין כלפי הילדה דבר בריא שהוא חי מכח הזקנה ואם היו העלים הפוכין כלפי הזקנה דבר בריא שהוא חי מכח הילדה. אמר רבי יודן בר חנין סימנא דאכל מן חבריה בהית מסתכלא ביה. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה תיפתר שנשרו העלין. בריכה שנפסקה. אמר רבי יודן לא סוף דבר בריכה אלא אפילו אילן דאמר רבי יסי בשם רבי יוחנן בצל שעקרו ושתלו כיון שהשריש מעשר לפי כולו. רבי חייה בשם רבי יוחנן בצל שעקרו ושתלו כיון שהשריש מעשר לפי כולו דלא תיסבור מימר אוף הכא כן. חילפיי שאל לרבי יוחנן ולרבי שמעון תבל מהו שייאסר ביותר ממאתים. אמרו ליה אין תבל ביותר ממאתים. והתנינן כל המחמץ והמתבל והמדמע. אין תימר למאה מאתים אפילו לא חימץ. אפילו לא תיבל. אלא בענבים אנן קיימין. רבי יוסי בשם רבי יוחנן בשלא צמקו אבל אם צמקו יש תבל ביותר ממאתים. רבי חייה בשם רבי יוחנן בשלא בישלו. אבל אם בישלו יש תבל ביותר ממאתים. רבי יסא בשם רבי יהושע בן לוי בשם בר פדיה [נותני טעמים אחד ממאה. {רבי חייה בשם} רבי יהושע בן לוי בשם בר פדיה] נותני טעמים אחד מששים. אמר רבי שמואל בר רב יצחק לרבי חייה בר בא הא רבי יוסי פליג ומתניתא פליגא על תריכון כל המחבץ המתבל והמדמע. אין תימר למאה מאתים אפילו לא חימץ. אפילו לא תיבל. אלא ביותר אנן קיימין. אמר רבי ירמיה תיפתר בשר בבשר. אמר רבי יוסי היא בשר בבשר היא שאר כל האיסורין. דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל האיסורין משערין אותן כילו כן. מיי כדון ההן אמר נותני טעמים אחד ממאה. והן אמר נותני טעמים אחד מששים. מאן דאמר נותני טעמים אחד מששים את עושה הזרוע אחד מששים באיל. ומן דאמר אחד ממאה את עושה הזרוע אחד ממאה לאיל. מאן דאמר אחד ממאה את מוציא העצמות מהזרוע. ומאן דאמר אחד מששים אין את מוציא את העצמות מן הזרוע. וכשם שאת מוציא את העצמות מן הזרוע כך הוציאם מן האיל. לית יכל דתני אין טנופת שלתרומה מצטרפת עם התרומה לאסור את החולין. אבל טנופת שלחולין מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה. רבי ביבי בעי טינופת שלתרומה מהו שתצטרף עם החולין להעלות את התרומה. מן מה דאמר רב חונא קליפי איסור מצטרפות להיתר. הדא אמרה טינופת שלתרומה מצטרפת לחולין להעלות את התרומה. תני רבי חייה כל מה שאסרתי לך ממקום אחר התרתי לך כאן. לפי שבכל מאה איסור ומאה ועוד מותר ברם הכא אפילו מאה מותר. (ותוב) אם הוסיף במאתים אסור. דבית ינאי משערין בהדין ירבוזה. כיצד הוא יודע. רב ביבי בשם רבי חנינה לוקט אחד ומניח אחד מה שזה פוחת זה מוסיף.