תלמוד ירושלמי ערלה פרק ב הלכה א

משנה: התרומה ותרומת מעשר של דמאי החלה והביכורין עולין באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה וצריך להרים. הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים ומצטרפין זה עם זה ואינו צריך להרים. רבי שמעון אומר אינן מצטרפין. רבי ליעזר אומר מצטרפין בנותן טעם אבל לא לאסור. הלכה: התרומה ותרומת מעשר כול׳. למי נצרכה לרבי שמעון. אף על גב דרבי שמעון אמר אין שני שמות מצטרפין. מודי שכולהן לשם תרומה מצטרפין. מאן תנא תרומת מעשר של דמאי רבי מאיר. דרבי מאיר מחמיר בדבריהן כדברי תורה. והא אשכחן דרבי מאיר מחמיר בדבריהן כדברי תורה. אמר רבי חנינה ההיא דתנינן תמן הרואה כתם הרי זו מקולקלת וחוששת משום זוב דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אין בכתמין משום זוב. רבי יונה בעי ולמה לא תנינן חלת דמיי כמה דתנינן חלה. לא ניתני חלת דמאי. והתנינן תרומה ותרומת מעשר ותרומת מעשר שלדמאי. רבי חנניה בשם שמואל דמאי צריך חלה. אמר לו רבי חייה בר לוליאני נוטל הוא דמיו מן השבט. אמר ליה כן אמר שמואל שהוא נוטל דמיו מן השבט. רבי מנא בשם רבי יוסי אינו נוטל דמיו מן השבט למחר הוא מביא וודאי ואומר דמיי הוא כדי ליטול ממנו דמים. רבי יוחנן שאל לגמליאל זוגא נהיגין אתון מפקין חלה מן דמייא אמר ליה לא כן אמר שמואל אחוה דרב ברכיה בשעה שגזרו על הדמאי רוב העם מפרישין אותו לתוך בתיהן. אמר רבי יוסי בירבי בון תניי בית דין שתהא חלתו בצפון צפונו. ועולין באחד ומאה. מה את עביד לה כתחילת הפרשה או כסוף הפרשה. אין תימר כתחילת הפרשה אין הקטן מעלה ואין אחר מעלה ואינו דוחה את השבת. ואין תעבדיניה כסוף הקטן מעלה ואחר מעלה ודוחה את השבת. תמן תנינן רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה. ותני עלה רבי שמעון בן אלעזר אומר אם רצה נותן עיניו במקצתו ואוכל את השאר. אמר רבי יונה רבי יודה עבד כסוף הפרשה ורבי שמעון בן אלעזר עבד לה כתחילת הפרשה. אמר רבי יוסי אף רבי שמעון בן אלעזר עבד לה כסוף הפרשה. ולא מודי רבי שמעון בן אלעזר שאסור לעשות כן בודאי. מאי כדון ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול. תמן תנינן רבי ליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה. רבי יהושע אומר במאה ועוד. תמן אמר חזקיה רבי אבהו בשם רבי לעזר כל מקום ששנה רבי מחלוקת ואחר כך חזר ושנה סתם הלכה כסתם. מן מה דתנינן סאה תרומה שנפלה למאה ואמר רבי לעזר לית כאן לומר לתוך מאה אלא לתוך תשעים ותשעה. כמה דתנינן רבי ליעזר ורבי יהושע. מניין שהן עולין. אמר רבי יונה כתיב מכל חלבו את מקדשו ממנו. דבר שאת מרים ממנו שאם יפול לתוכו הוא מקדשו. וכמה הוא אחד ממאה. רבי ליעזר אומר מוסיף סאה ומעלה. רבי יהושע אומר מוסיף כל שהוא ומעלה. רבי יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה שתות למדומע. תני רבי שמעון אומר תרומה עולה במאה מקל וחומר. אם איסור מתוך איסור עולה איסור מתוך היתר לא כל שכן. תרומה אית תנויי תני איסור מתוך היתר. ואית תניי תני היתר מתוך היתר. מאן דאמר איסור מתוך היתר שכן תרומה אסורה לזרים. מאן דאמר היתר מתוך היתר שכן תרומה מותרת לכהנים. אית דפתר לה כולה לכהנים מאן דאמר איסור מתוך היתר במדומע בתרומה טמיאה. מאן דאמר היתר מתוך היתר במדומע בתרומה טהורה. תני פרוסה שללחם הפנים שנתערבה במאה פרוסות שלחולין וכן חתיכה שלחטאת שנתערבה במאה חתיכות שלחולין לא יעלו. רבי יודה אומר יעלו. מה טעמא דרבי יודה. ושה אחד מן הצאן ומן המאתים ממשקה ישראל. מדבר שהוא מותר לישראל. וקשיא כתיב מאתים ורבי יודה אומר מאה. כתיב חיים ורבי יודה אומר שחוטין. מה בין חיים לשחוטין. רבי חיננא אמר חיין עשו אותן כדבר שדרכו להימנות. עד כדון דבר שהוא מעלה ומתיר להדיוט. דבר שהוא מעלה ומתיר לגבוה. נישמעינה מן הדא ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא. יש לך קדשים שאינו אוכל בהן פרט לעירובין וליתר ממאה. אין לי אלא באוכלי תרומה כאוכלי תרומה. מניין אוכלי תרומה כאוכלי חולין. אוכלי חולין כאוכלי תרומה. אוכלי תרומה כאוכלי קודש אוכלי קודש כאוכלי תרומה. משקה תרומה כמשקה חולין. משקה חולין כמשקה תרומה. משקה תרומה כמשקה קודש. משקה קודש כמשקה תרומה. משקה קודש כמשקה קודש. מניין תלמוד לומר מן הקדשים ריבה. רבי אבין בשם רבי יוחנן תיפתר בלוג שמן שלמצורע שנתערב במותר רקיקי מנחת נזיר. והתני משקה. שנים. אמר רבי חנניה הדא אמרה עולות בעולות. אבל חטאת בעולות הרי יש כאן וודאי בלא תעשה. היך סבר רבי יודה כרבי ליעזר או כרבי יהושע. כרבי ליעזר מעלה ואוכל. כרבי יהושע מעלה ושורף. מאן תנא אין מצטרפין זה עם זה רבי מאיר דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן דברי רבי מאיר כל האסורין מצטרפין ללקות עליהן בכזית משום לא תאכל כל תועבה. הכא את אמר צריך להרים. והכא את אמר אינו צריך להרים. רבי יעקב בר זבדי רבי אבהו בשם רבי יוחנן מפני גזל השבט. ותני כן כל תרומה שאין הכהנים מקפידין עליה כגון תרומת הכליסין והחרובין ושעורין שבאדום אינו צריך להרים. הערלה וכלאי כרם עולין באחד ומאתיים. מניין שהן עולין. כתיב מליאה מליאה מה מליאה שנאמר להלן עולה אף כאן עולה. אי מה כאן מאה אף כאן מאה. לפי שכפל הכתוב איסורו שינו חכמים חייובו. עד כדון כלאי הכרם ערלה מניין. מה זו איסור הנייה אף זו איסור הנייה. מה זו עולה אף זו עולה. עד כדון כרבי עקיבה כרבי ישמעאל. רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל קל וחומר. מה אם תרומה שהיא אסורה לזרים הרי זו עולה. ערלה שהיא מותרת לזרים לא כל שכן. לא אם אמרת בתרומה שהנייתה מותר. תאמר בערלה שהנייתה אסורה. רבי חיננא פרי פרי גזירה שוה. מצטרפין זה עם זה בין לאסור בין להתיר כדי ליתן טעם דברי רבי מאיר. רבי שמעון אומר אינן מצטרפין. רבי לעזר אומר מצטרפין בנותן טעם לא לאסור. מה פליגין. שנפלו שלשת קבין ערלה ושלשת קבין שלכלאי הכרם. אבל אם נפלו שלשת קבין ועוד ערלה ושלשת שלכלאי הכרם הותר הכרי. למה. ועוד בטל בשלשת קבין שלשת קבין בטילין במאה. נפלו שלשת קבין ערלה ושלשת קבין באחד שלכלאי הכרם. כמו שנפלו שלשת ועוד ערלה ושלשת קבין שלכלאי הכרם. או כמי שנפלו שלשת קבין שלכלאי הכרם ואחר כך נפלו שלשת קבין ערלה. פשיטא שידיעתו מתרתו. ידיעת חבירו מהו שתתירו. היך עבידא. הוא לא ידע בה. חבירו ידע בה. ידיעת ספק מהו שתתיר כידיעת וודאי. היך עבידא. היו לפניו שתי קופות אחת יש בה מאתים ואחת אין בה מאתים. נפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאי זה מהן נפלה ואחר כך נפלה בשנייה. מדדה ומצא בה מאתים ושתים. אין תימר ידיעת ספק כידיעת ודאי עולה. אין תימר אין ידיעת ספק כידיעת ודאי אין עולה. היתה קופה אחת ספק יש בה מאתיים ספק אין בה. נפלה סאה תרומה לתוכה ואין ידוע אם נפלה אם לא נפלה ואחר כך נפלה השנייה. אין תימר ידיעת הספק כידיעת וודאי עולה. אין תימר אין ידיעת ספק כידיעת ודאי אינה עולה.