תלמוד ירושלמי ערלה פרק ב הלכה ג

משנה: כל המחמץ והמתבל והמדמע בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם אסור. בית שמאי אומר אף מטמא. ובית הלל אומרים לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה. דוסתי איש כפר איתמה היה מתלמידי שמי ואמר שאלתי את שמי הזקן ואמר לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה. ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע להחמיר מין במינו להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו כיצד שאור שלחטים שנפל לתוך עיסת חטים ויש בו כדי לחמץ בין שיש בו לעלות באחד ומאה בין שאין בו לעלות באחד ומאה אסור. אין בו לעלות באחד ומאה בין שיש בו כדי לחמץ בין שאין בו כדי לחמץ אסור. להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו כיצד גריסין שנתבשלו עם עדשים ויש בהן בנותן טעם בין שיש בהן לעלות באחד ומאה בין שאין בהן לעלות באחד ומאה אסור. אין בהן בנותן טעם בין שיש בהן לעלות באחד ומאה בין שאין בהן לעלות באחד ומאה מותר. הלכה: רבי יוסי בשם רבי חילפיי רבי יונה בשם רבי שמעון בן לקיש כתפוח עושין אותו בית שמי. תמן תנינן מי הצבע פוסלין אותו בשלשת לוגין ואין פוסלין אותו בשינוי מראה. אבא בריה דרב נחמן דברי רבי מאיר משום שאובה ניכרת. רבי חונה בשם רבי אבא אתיא דרבי מאיר כבית שמי. כמה דבית שמי אמרי משום חימוץ מחמיץ כן רבי מאיר אמר משום שאיבה ניכרת. עד כדון דבר שיש בו איסור וטומאה. יש בו טומאה ואין בו איסור מהו. חימץ ממנו למקום אחר נעשה זה אסור וזה אסור. ריבה על הראשון וביטלו נעשה עיקר טפילה וטפילה עיקר. שאור שלתרומה שנפל לתוך העיסה והגביהו. ואחר כך נתחמצה העיסה הרי זו מותרת. ודכוותה תאינה של תרומה שנפלה לתוך מאה. הוגבהה אחת מהן ואחר כך הוכרה התרומה תהא מותרת. תמן לא הוכח האיסור ברם הכא הוכח האיסור. רבי יונה בעי ולמה תנינן גריסין שנתבשלו עם האורז. אלא מתניתן כמאן דאמר נותני טעם לפגם מותר. ואפילו כמאן דאמר נותני טעם לפגם מותר מודה הוא הכא שהוא אסור. גריסין שלתרומה שנפלו עם עדשים שלחולין ויש בהן נותן טעם. ריבה עליהן עדשים שלחולין מותר. עד כמה ירבה תפלוגתא דרבי ודרבי ישמעאל בירבי יוסי. על דעתיה דרבי דו אמר עד שירבו על כולהן. על דעתיה דרבי ישמעאל בירבי יוסי דו אמר עד שירבו על הנופלין. גריסין שנתבשלו עם עדשין שלחולין ואין בהן נותן טעם. ריבה עליהן גריסין שלחולין מין מעורר את מינו לאסור. לא תהא גדולה מיין נסך. כמה דתימר ביין נסך את רואה את ההיתר כמי שאינו. אותו האיסור אם יש בו בנותן טעם אסור ואם לאו מותר. והכא את רואה את ההיתר כמי שאינו. אותו האיסור אם יש בו בנותן טעם אסור ואם לאו מותר. הדא אמרה ריבה עליהן גריסין שלתרומה מותר.